בזמן שישנתם

כשנכנסים ללופט של אלון קסטיאל דומה שעוזבים לרגע את תל אביב ועוברים למקום אחר, אולי ניו יורק. 300 מ"ר של חלל פתוח ובטון חשוף מלא אור וחלונות מהם נשקף נוף העיר והים, משכיחים לרגע את הדירות הקטנות, הנמוכות והצפופות המוכרות כל כך.

"הכל התחיל כשרציתי דירה בדרום העיר" מספר אלון. "בחיפושיי ושיטוטיי בעיר ראיתי עשרות נכסים. מכר שעוסק ביהלומים הביא אותי לכאן". ה"כאן" הזה היה בעבר מלטשת יהלומים. כשנכנס אלון למקום, בפעם הראשונה, הכול נראה אחרת. "זה היה מפעל ממש. עמוס מכונות ליטוש וחלונות אטומים", הוא אומר, "אבל כשהזזתי את אחד הדיקטים, שחסמו את החלונות, וראיתי את נוף הים וגגות תל אביב, התאהבתי בחלל, והודעתי לבעל הנכס שאנחנו סוגרים".

קסטיאל חתם על זיכרון דברים יומיים מאוחר יותר, ועוד יומיים עברו עד שהתחיל בשיפוצים אינטנסיביים. "ארבעה ימים נמשך פינוי המכונות, ותוך חודש בלבד הפך המקום ממלטשה לבית.
003 מ"ר של חלל ותקרה בגובה 3.8 מ' יוצרים לא מעט מקום. אין ספק כי העובדה שאלון הוא בן למשפחת קסטיאל, המתמחה בריהוט ועיצוב פנים, הועילה לפיצוח האתגר. צוות משפחתי היה אחראי על התכנון והעיצוב של הלופט, אך משה קסטיאל מציין, שהייחוד והיופי בלופט הוא דווקא בכך שנשאר כמו שהוא, חשוף ותעשייתי בנתוני היסוד שלו, בגישת "לא נגענו".

"כשבאים לעצב ולתכנן חלל לופטי צריכים להיות מוכנים לכל גחמה עתידית של בעל הבית. יש לקבע כמה שפחות בקירות ולאפשר כמה שיותר ניידות בחלל". התקרה מטופלת רק ברמת הצבע. הקירות חשופים, והבטון לא מעובד, והוא גלוי וצבוע בלבד. החלונות לא הוחלפו, ונותרו תעשייתיים.

לוחות דיקט צבועים שחור, שהונחו בכל החלל משמשים כריצוף, מתוך ידיעה שאולי יבוא יום, ומישהו ירצה לפתוח את הלוחות האלה, כדי להעביר צנרת או חשמל. הקירות היחידים שנבנו במקום הם ליצירת חדרי מקלחת ושירותים. שאר החלל פתוח לגמרי. אלון אוהב את החלל הגדול והפתוח, ומלכתחילה קבע, שלא יהיו מחיצות וקירות, גם לא דלתות לחדרי השירותים והמקלחת. "ההפרדה היחידה בין חדר השינה לסלון הוא וילון לבן שלא נסגר לעולם".

אזור השינה מוגבה במדרגה, כדי להבדיל בינו לבין הסלון, וכן כדי לתת דירוג, שמאפשר לראות את הנוף גם מהמיטה ומפינת הישיבה הצמודה לה. חדר המקלחת הוא מקלחון ענקי בעל רצפת פסיפס. בינו לבין חדר השירותים עומד כיור, המונח על קונסטרוקציה מתכתית. המטבח נמצא בכניסה לבית, ולידו שולחן אוכל ענק באורך 9 מטר מעץ טבעי. שולחן ביליארד מספר מיד, שמדובר בדירה של גבר צעיר ורווק. בחלל הסלון הגדול שתי כורסאות, עצומות, אותן ניתן להפריד ולחבר בצורות שונות, וכן ספה ארוכה.

משה קסטיאל מציין, כי את החלל העצום של הלופט חייבים למלא ברהיטים גדולים ומשמעותיים. "המינימליות היא החן שבלופט, אך מה שמוסיפים חייב להיעשות בחכמה, כדי שלא יאבד בחלל". הספה בסלון היא באורך 5 וחצי מטרים והשולחן לצידו הוא בן 3 מטר. "צריך למצוא פריטים עם עוצמה, שייתנו תשובה הולמת לחללים העצומים האלה." אומר קסטיאל.

פסל פורצלן גדול, של מאו, עומד בסלון, על קובית נחושת, בין הספה לשולחן הביליארד העוצמתי. אלון קסטיאל מדגיש שהכל נבנה מתוך מחשבה של עמידות. בעל הבית הצעיר מארח ומקיים מסיבות. הספה הגדולה בסלון עשויה מפלדה והשטיח הארוך הוא מגומי רחיץ, כך שלא צריך לדאוג לבלאי הריהוט או ללכלוך והרס. "הרצפה היא פלטות עץ פשוטות צבועות. אפשר לגרור את הרהיטים. כשיהיו יותר מידי שריטות אפשר יהיה לשפוך פה דלי צבע שחור, והכל ייראה שוב חדש".

אלון מציין את 'טרנד הלופטים' - מגמה חדשה של יציאה מהדירות הקטנות במרכז העיר לטובת החללים הגדולים בדרום. הוא מספר, שהבניין בו הוא נמצא עושה בחודשים האחרונים מעבר מהיר ממבנה תעשייתי לבניין מגורים. הלופט מהווה פלטפורמה רב שימושית בה אפשר לגור ולעבוד בחלל אחד. השטח הגדול של הלופט מאפשר מגורים ועבודה, וזהו פיתרון אורבני יפה לתנאיי הכרך, הכוללים חללים קטנים ותחבורה קשה ביניהם.