זרעי קיץ

מי לא מכיר את הרקפת, הנרקיס והכלנית, המפארים את גינות הארץ בחודשי החורף, אבל מי יודע לשנן את שמותיהם של הזפירנתוס, ההמרוקליס, האגפנתוס והקנות ההודיות?

כמו פרחי החורף המוכרים, גם אלה צמחים מרהיבים, הפורחים בחודשי הקיץ, שריבויים בבצלים, פקעות וקני שורש. בשנים האחרונות גדל חלקם של צמחים אלה בהדרגה, אולם אין הם זוכים עדיין להערכה ולתשומת הלב, המגיעות לקבוצה פורחת זו, המקשטת את הגינות דווקא בקיץ החם והיבש. הצמחים שהוזכרו הם רק חלק מקבוצה גדולה של צמחים גיאופיטים - צמחים עשבוניים רב-שנתיים בעלי פקעת, בצל או קנה שורש, המתחדשים מדי שנה.

לאחר השתילה או ההטמנה של הבצל/הפקעת או קנה השורש בגינה, הם יתחדשו מעצמם, יוציאו עמודי תפרחת, ויפרחו בחודשי הקיץ, ללא צורך בשתילות חדשות נוספות. צמחים כאלה, אומר גדעון לוריא, המרכז הראשי של נושא פקעות, בצלים וקני שורש במשרד החקלאות, הם מסמלי הקשר לקרקע. מרגע שהוטמנו לראשונה באדמה, הם יחיו בתוכה, יסמלו המשכיות ויבשרו את חילופי העונות.

זהו רק אחד היתרונות של פרחי הקיץ האלה. יתרונות נוספים הם הפריחה המרשימה והצבעונית שלהם, המוסיפה צבע לגן למשך תקופה ארוכה, שבה שוררים דווקא תנאים קשים יחסית לצמחייה; האחזקה המועטה הדרושה להם; לרבים מהם עלווה יפה, הנותרת ירוקה, ומוסיפה למראה הגן כל השנה. אפשר, כמובן, לשתול צמח שרכשנו במשתלה, וזו הדרך המוכרת והמהירה יותר. אולם אפשר גם לטמון בקרקע פקעת, בצל או קנה שורש. זה דורש סבלנות, אבל היא תשתלם, שכן, נוכל ליהנות מהעלווה שתצוץ מהקרקע ומהתפתחותו ההדרגתית של הצמח עד פריחתו בקיץ הקרוב.

ההטמנה נעשית באביב ובתחילת הקיץ. רכישה של בצלים גדולים תגביר את הסיכוי לפריחה כבר בעונה הקרובה, אומר לוריא. בכל מקרה, גם אם בחרתם לשתול בגינה שתיל "מוכן", הרי שבשנה הבאה תוכלו לעקוב בסקרנות אחר התחדשותו עד שלב הפריחה, שתתרחש מעצמה ללא כל עזרה נוספת מצד הגננים.

תפקידם העיקרי של צמחים אלה בגן הוא ליצור מוקדי צבע בולטים. רבים מהם בעלי תפרחות גדולות ומרשימות (כמו האגפנוס, ההמרוקליס והקניפופיה), ואחרים ניחנו בפריחה עדינה יותר (דוגמת הטולבגיה). אפשר להסתפק תחילה בשתילה של צמח בודד או בקבוצה.

בכל מקרה, הם יתרבו מעצמם, והגוש יילך ויגדל עם השנים. צמחים אלה יפים במסלעות, בערוגות פורחות, סמוך לדשא, שצבעו הירוק מדגיש את הפריחה, או לפני שיחים ירוקים רב-שנתיים גבוהים יותר. רובם יסתדרו היטב גם במכלים, ואז ניתן לשנות את מקומם - להבליטם בעונת הפריחה ולהרחיקם בעונות ה"מתות" (המכלים לא מתאימים לצמחים הגדולים, כמו הקנה ההודית, ולצמחי העלווה מקבוצה זו, כמו אוזן הפיל, או הקלדיום, אותם כדאי לשתול בצל, שם יבלטו צבעי העלים היפים במשך כל השנה). פרחי הקיץ הללו אינם מתאימים לשילוב עם חד-שנתיים קיציים (דוגמת ווינקה או פורטולקה), שהם בעלי צבעים עזים משל עצמם. חלק מצמחים אלה רגישים לצינה, ולכן עם התקררות מזג האוויר ובתום הפריחה העלים יתייבשו, וכדאי להסירם.

טיפול נוסף הוא הוצאה של הגוש שגדל והתפשט, אחת לכמה שנים, וחלוקתו לכמה חלקים, שאותם נטמון מחדש, ונקבל מוקדים חדשים של פריחת קיץ. מכיוון שהפקעת נותרת באדמה כל השנה, חשוב למנוע ריקבון באמצעות שמירה על קרקע אוורירית ומנוקזת, וכן להימנע מדישון רב מדי, העלול להביא להתפתחות יתר של העלווה על חשבון הפרח. לגבי צריכת המים ניתן לומר באופן כללי, כי צמחים אלה אינם דורשים השקיה מרובה (פחות מהחד-שנתיים, למשל), אך יש לספק להם תנאים של לחות וחום.

אחד החברים המצטיינים של הקבוצה הוא ההמרוקליס (ביוונית: המר= יום, קליס=יופי), המוכר גם בשמו העממי DAYLILY . צמח זה גם הוא עשבוני רב-שנתי, המתרבה באמצעות קנה שורש, שמוצאו מאזורים בדרום מזרח אסיה. ההמרוקליס אולי אינו מוכר כל כך בארץ, אולם בארה"ב, למשל, הוא פופולארי ביותר, כמעט שני רק לוורדים (שיטוט קצר באינטרנט יעלה מיד את העניין הרחב שמעורר פרח זה בקרב מאות האגודות, סחר החליפין, מפתחי הזנים והמכליאים). ההמרוקליס פורח בחודשים החמים (זנים מקדימים פורחים כבר באביב), בכמה גלי פריחה. על כל עמוד פריחה ישנן כמה תפרחות, מ-10 בזנים מסוימים ועד 90באחרים, כאשר כל פרח כזה פורח למשך יום אחד בלבד, ומכאן שמו העממי.

ייחודו וסוד הפופולאריות שלו הוא כנראה במגוון הזנים האדיר שלו, המופיע במאות צבעים, מלבן ועד כמעט שחור; צהובים, כתומים, ורודים, סגולים, אדומים, ופרחים משולבי צבעים, וכל זאת בתפרחות שונות, ריקות ומלאות. המגוון מופיע גם בעלי הצמח, שהם בעלי צורה סרגלית וערוכים כמניפה. ישנם זנים "רדומים", שעלוותם מתייבשת ונעלמת בתקופת החורף, ומתחדשת באביב. יש "חצי רדומים", שכל עליהם מוחלפים תוך כמה ימים בחדשים, ויש זנים ירוקי-עד, שעלוותם ירוקה וחיונית כל חודשי השנה.

קיימים כ- 300 זנים של ההמרוקליס, מתוכם הותאמו לגידולים בארץ כ- 70 זנים. הפיתוח וההתאמה לתנאי האקלים בארץ נעשתה על ידי משתלת עמירב במושב עובד. התקופה הטובה ביותר להטמנת קנה-שורש חשוף היא בחורף, אבל את השתילים המוכנים ניתן לשתול בכל עונה. צמח בודד, שנשתול השנה, יהפוך תוך שתיים-שלוש עונות לגוש של כ-10 צמחים (בהתאם לזן).

לאחר ההטמנה או השתילה הראשונית אין צורך בטיפולים נוספים, למעט הוצאה של גוש הצמחים אחת לשלוש-ארבע שנים, חלוקתו לכמה חלקים ושתילה מחודשת שלהם בגינה. ההמרוקליס, אומר שי עמירב, הוא צמח גינה מובהק, לא-מפונק, שמתאים כמעט לכל קרקע, ובלבד שתהיה מנוקזת. הצמח זקוק להשקיה ממוצעת, אך סדירה, בחודשי הפריחה.

אם זה לא מספיק, נציין, שפרחי ההמרוקליס גם אכילים. טעמם מזכיר חסה מתקתקה, והם יכולים לפאר גם את הסלט בתוספת מקורית ומעניינת של צורה וטעם.