לקפל עץ

אמנות קיפולי הנייר - זהו הרעיון שבבסיס הפרויקט של משרד האדריכלות הספרדי גרסיה ורואיז. פשוט? כן, גאוני? בהחלט. המינוח היפני "אוריגאמי" מגדיר את אמנות קיפולי הנייר שמקורה ביפן. "אורו" משמעו קיפול, ו"קאמי" פיסת נייר. ה"אוריגאמי" החל במאה ה-19כמלאכת יד של זריזות ידיים, ומאז ועד היום כבר חצה את גבולות יפן, וחדר לתחומים רבים בעולם. כל תחום לכשעצמו מנצל את איכויות השיטה באופן אחר.

הטכנולוגיה של המאה ה-20 ניצלה את המורכבות והדיוק של ה"אוריגאמי" כאתגר טכני ואינטלקטואלי. בתחומי הריפוי בעיסוק, חינוך והוראה מנוצל השימוש ב"אוריגאמי" ככלי טיפולי, המשלב תכנון וחשיבה. במקור היפני נעשים הקיפולים על נייר ריבועי באיכות גבוהה עשוי מסיבי נייר ארוכים, המעניקים לו חוזק וגמישות. הניירות דקים ודחוסים במיוחד, כדי לאפשר שכבות רבות של קפלים. אלמנט נוסף, שמאפיין את קיפולי הנייר, הוא החיבורים הנקיים.

כל עבודת הקיפול נעשית ללא חיתוך וגזירה וללא הדבקות בין הניירות. אין זה מפתיע, שאחרי הכנסת אמנות ה"אוריגאמי" לתחומים רבים, החליטו נציגים של העולם המערבי לנצל את האיכויות הטמונות בה גם בעולם האדריכלות.

הדירה, שקרויה בספרד "הדירה המתקפלת", תוכננה כאב טיפוס למגורים של אדם אחד או זוג, והגדרת הפרויקט הייתה: תכנון דירה עתידנית. האדריכלים, גרסיה ורואיז, עשו שימוש בקיר אחד בלבד, בהשראת ה"אוריגאמי", כדי ליצור הפרדה בין כל הפונקציות בדירה.

בתכנון הקיר השתמשו האדריכלים בקריטריונים הפיזיים של אמנות ה"אוריגאמי", כמו גמישות הצורה, ניקיון בחיבורים וגיאומטריה. בנוסף הם ניצלו את האנרגיות שבשיטה, כדי ליצור את הרובד החוויתי. צורתו המכופפת של הקיר יוצרת במרכז הדירה חלל שונה באווירתו משאר החללים שסביבו. השוני מתבטא בתחושת הרוגע שהוא מקנה, לכן נקרא החלל "אזור המרגוע", והקיר קרוי "קיר הפרדת אוירה".

כשקיבל המשרד את הפרויקט, הדירה כבר הייתה קיימת במעטפת פשוטה של ארבע קירות מבטון, רצפה ותקרה. יצירת "קיר הפרדת אוירה" ניצל באופן מקסימאלי כל פינה בדירה, והפך אותה למרתקת ומפתיעה למרות שטחה הקטן.
הניקיון הצורני של אמנות ה"אוריגאמי" בולט בצורה חזקה בקיר ההפרדה, למרות שהוא לא נעשה בעבודת ידיים זריזה, אלא בביצוע מורכב של חיבורים בין פלטות מעץ דחוס. תנועתו של הקיר בחלל נקייה, חדה וזורמת, כאילו נבנה ממשטח אחד שכופף.

החיבורים בין המשטחים מוסתרים מהעין, ומעצימים את תחושת השלמות הצורנית של הקיר. את נוכחותו של קיר ההפרדה ניתן להרגיש כבר בכניסה לדירה, אך יתרונותיו הנוספים, פרט לתנועתו הקלילה בחלל, מתגלים אחרי טיול קצר בדירה. בזכות מבנהו המיוחד של הקיר נוצרו חללים קטנים, נסתרים במבט הראשון, ויוצרים את אלמנט ההפתעה בהמשך. בין האלכסונים של הקיר חבויים החללים הפונקציונאליים של הבית, והתנועה ביניהם נעשית בחופשיות מוחלטת, מלווה במבטים מפתיעים ומרתקים.

"איזור המרגוע", שיוצר קיר ההפרדה, הוא מרכז האינרציה של הבית, וסביבו מתקיימות כל הפונקציות הנוספות. הסלון, המטבח, חדר האוכל, חדר רחצה וגרם מדרגות שמוביל לחדר השינה. החללים הללו, הפתוחים ל"אזור המרגוע", נשארו בפרשנותם המסורתית, כך שההתנהלות היום יומית בהם מוכרת לנו מכל בית אחר, אלא שהמעבר מפונקציה אחת לשנייה הוא דרך "אזור המרגוע".

המשמעות היא, שהדייר חי בחלל הסטטי שהיה קיים, אבל מתנהל דרך החלל הדינאמי החדש, שנוצר במרכז הדירה. כששוהים בכל אחד מהחללים שמסביב, חווים באופן משמעותי את נוכחותו של קיר ההפרדה, משום שצורתו האלכסונית ממסגרת את החללים, והוא יוצר דינאמיות ותנועה. לעומת זאת, כששוהים ב"איזור המרגוע", קיר ההפרדה נוכח פחות, וישנה תחושה נינוחה של מעטפת מגינה וסטטית, והדינאמיות מוחלפת בשקט נעים.

המעטפת הנתונה של קירות הבטון החשוף לא הוסתרה באופן מוחלט על ידי המעטפת החדשה של קיר ההפרדה. כך מתקיים מתח תמידי בין הקיר המישורי מהבטון, לבין קיר ההפרדה האלכסוני. המרחק הפיזי ביניהם מעיד על פער השנים בין שתי טכנולוגיות בנייה שונות. אל מול המתח בין הקיר הקיים לקיר החדש, מתקיים גם איזון נפלא בין "אזור המרגוע" לבין פריטי הריהוט, שניצבים בפונקציות הביתיות שסביבו. הפשטות של פריטי הריהוט, שמתבטאת בקווים ישרים, ניקיון צורני וצבעים בהירים, מאפשרת את נוכחותו החזקה של "איזור המרגוע", כמהות המרכזית של הדירה.

לא פעם מתחיל אדריכל פרויקט ברעיון שאינו שאוב מעולם האדריכלות, והצלחתו תלויה בפרשנות אישית למאפייני הרעיון, והיכולת להפוך אותו למבנה אמיתי ופעיל. שתי מאות אחרי שהומצאה אמנות קיפולי הנייר ביפן, היא נכנסה לעולם האדריכלות המערבית, לא רק בגלל הצורניות הנפלאה, אלא בגלל האנרגיות הטיפוליות בה. המשרד גרסיה ורואיז, הספרדי, שאימץ את הרעיון, השתמש בכל האיכויות הטמונות במלאכת היד העדינה הזו, והביא אותם לידי מימוש פונקציונאלי וחוויתי.