לסחוט, להוסיף דבק ולפנטז

כשהפקיד הסיני החרוץ צ?אי לו?ן חיפש משהו לכתוב עליו, הוא לא תיאר לעצמו שזה יהיה כזה להיט. אבל הקיסר קלט את הפוטנציאל והעניק לפקיד היצירתי תואר אצולה וממון. אף אחד בשושלת האן לא חלם שהסטארט אפ המקומי יגיע כה רחוק, אבל זה מה שקרה, והנייר שהכין לון הותיר את הפפירוס המצרי אלפי שנים מאחור וזינק אל העתיד בלי שום מתחרים.

כמעט אלפיים שנה אחרי, הרחק ממחוז גוויג'ואו, על אדן חלון ברחוב פרישמן בתל אביב שמקושט בנורות קטנות, מחייכות חיות קטנות מנייר. בפנים, קערות מים שבהן נטבלים ניירות גרוסים, שעד אז חיכו בשקים ענקיים במרפסת האחורית. מכניסים ידיים לקערה עם המים ומתחילים למשש את רצועות הנייר, קורעים אותן ליותר קטנות, מפרקים וממוללים, עד שהן הופכות רכות. זה הזמן לסחוט, להוסיף דבק ולפנטז מה זה הולך להיות: אהיל? פסל? מראה? אולי כיסא?

"הטכניקה הזאת מאפשרת גם ליצור מבנים מאוד חזקים וגם לפסל כמעט כל צורה", מסבירה הדס קרוק, מעצבת תעשייתית, חוקרת תולדות העיצוב הישראלי ושותפתה של ענת שטיין לסטודיו ארמדילו. כאן הן מלמדות עיצוב בעיסת נייר, במקביל לעבודה השוטפת על מוצרי צריכה עבור חברות מסחריות גדולות ותעשיינים.

יש להן קיק ליודאיקה (קרוק גדלה בבני ברק, שטיין מבית דתי), ובעולם החומר המומחיות שלהן היא אריזות פלסטיק (הברבור של קלין וסדרת בייבי כיף של קרמה הם חלק מהרזומה). העשייה המשותפת התחילה לפני כעשור, עוד בימי התואר הראשון (עיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון). את התואר השני שטיין עשתה בבצלאל, וקרוק כתבה את התזה ביחידה למחקר תרבות באוניברסיטת תל אביב (ראו לינק)

"עיסת נייר זה התירוץ עבורנו ללמד עיצוב, וזה לאו דווקא לאנשים שרוצים להיות מעצבים", מבהירה שטיין. "אחת התלמידות באה עם שולחן שבור שהיא רצתה להפוך לשולחן שש בש, אחרת באה עם רישום של פיקאסו שהיא רוצה להפוך לפסל. ואז אנחנו מפתחות את זה יחד. זה קצת דומה לעבודה שלנו מול לקוחות, בעיצוב מוצרים. כל פרויקט הוא דבר חדש, פתרונות חדשים, התאמה. מכאן גם הפתיחות לכל הקפריזות של התלמידים".

"כשהתחלנו עם הסדנאות, אנשים לא ידעו שיש מוצרים כאלה", מדפדפת קרוק חמש שנים אחורה. "היום יש חנויות, סדנאות, פורומים. בשוק יותר מוכרים מוצרים מעיסת נייר. יכול להיות שגם הנושא של מחזור ואיכות הסביבה תרם לזה. יש כאן מאה אחוז מחזור. את לוקחת זבל, ועושה ממנו מוצרים".

המקום הזה, שבו הטכנולוגיה התעשייתית פוגשת את הידיים שמתלכלכות בדבק פלסטי וצבעים, מזין את שני העולמות. "הלימוד זה עוד דרך להפעיל את הראש לא דרך המחשב", אומרת שטיין. "עוד אימון שלנו כמעצבות לתת פתרונות. זה גם לעבוד עם חומרים שבעבודה בתעשייה כבר לא עובדים איתם הרבה", היא אומרת והולכת לסרוג כיפות של חיילי שח, לקראת תערוכה שתיפתח ב-7 ביוני בגלריה החווה בחולון.


'ארמדילו', פרישמן 76 ת"א, טל' 03-5298150. סדנה לעיצוב בעיסת נייר, 12 שיעורים בני שעתיים וחצי, 1,200 ש'. עוד בתפריט: מסיבות רווקות והפעלות לילדים בימי הולדת.