באחד מביתני ההשראה שהוצגו בתערוכה בפריס נגלו לי עבודותיו של מטייה ביאג'י, המצויות על הגבול הדק שבין עיצוב לאמנות. שילוב עבודותיו בעיצוב חללים המשדרים חיי יומיום והתבטאותו המרשימה, עוררו בי סקרנות להכיר את האמן ואת השקפותיו.
מטייה ביאג'י Mattia Biagi, יליד 1974, גילה את עולם האסתטיקה והאופנה בגיל צעיר, עת שימש כדוגמן בחברות אופנה ידועות וידועות פחות. במסגרת עבודתו בתעשיית האופנה רכש ניסיון רב לא בדוגמנות בלבד. הוא נחשף לצלמים, סטייליסיטים, מאפרים, אמנים, ומקצוענים אחרים בתחום, וקשרים אלה יצרו אצלו רצון עז לדעת יותר.
הוא החל ללמוד ב-"I.R.F.A", בית ספר גבוה ללימודי עיצוב ואמנות באיטליה, והמשיך את לימודיו בבית הספר היוקרתי לאמנות "di Belle Arti di Brera" שבמילאנו.
עם תום לימודיו הרבה בנסיעות בעולם, והתעכב במספר בירות באירופה בהן התמחה בנושאים רבים הקשורים לעולם העיצוב והאמנות. נסיעותיו הרבות חשפו אותו לתרבויות שונות ושחררו אותו מאופנות וסגנונות מסווגים. ניסיון חיים זה חינך אותו וקרב אותו יותר מכל דבר אחר לאמנות ועיצוב. הוא החל להיות פעיל בהרבה פרויקטים של אמנות, ובמקביל עבד אצל ג'יאוליו קאפליני (שלימים הקים חברה גדולה לפרטי עיצוב מודרני, שמוצריה מוצגים ביותר מ-50 מוזיאונים לעיצוב סביב העולם) ושם התגבש כמעצב ואמן.
רגע של הארה
"ניסיוני רב השנים והיותי מושפע ממראה עיניים המעניק לי השראה, מוסיפים לי הרבה יותר מלימוד מתוך ספרים", הוא מצהיר.
הרעיון לקולקציית מוצרים עשויים מזפת נולד במהלך ביקורו בפארק "La Brea Tar Pits", שבלוס אנג'לס. בפארק יש מעינות זפת טבעיים,שנוצרו לפני מיליוני שנים בתקופת נסיגת הים וגילוי היבשה. בגלל המצאות הזפת נשתמרו בפארק מאובנים ושלדי החיות מתקופות גיאולוגיות קדומות במצב של שלדים שלמים. מטייה הוקסם מהטקסטורה של החומר ומהתחושה המיסטית של הביעבוע מהאדמה. הוא טבל את נעליו בבור הזפת, וברגע של הארה ראה את החיבור בין ימי קדם לחיים המודרניים.
הזפת - חומר צמיגי שהוא מוצר לוואי טבעי המופק מנפט או פחם בתנאים טבעיים, או בזיקוק מלאכותי של הנפט על ידי האדם (חומר מקביל לזפת הינו האספלט, שתהליך הפקתו שונה). מיגוון השימושים בחומרים אלה גדול: צבעי מאכל, ממתקים ותרופות, חיפוי כבישים, איטום ועוד. תהליך זיקוק הנפט להפקת זפת גורם לנזק סביבתי.
קולקציית הזפת של מטייה ביאג'י באה לחבר בין ימי קדם לחיים המודרניים של היום, ובין הידוע לסוריאליסטי. המוצרים היומיומיים מכוסים בתערובת מיוחדת של זפת עם תוספים, אותה פיתח מטייה בסטודיו שלו. הפורמולה הבסיסית מותאמת לכל אובייקט בנפרד, כי כל חומר מגיב אחרת לפעולת החיבור.
הפורמולה הבסיסית
במקביל לפיתוח החומר הבסיסי, שכלל מטייה גם את שיטות טבילת המוצרים, כי בתהליך הטבילה נוצרות על הגופים שכבות, שאמורות לשמר את הצורה המקורית של הגוף. למיצוב החומר ולניטרול ריח הנפט כיסה מטייה את מוצריו בלקה מיוחדת. השחור הלילי שמכסה את האובייקטים מנציח ומסמל את הקונספט ביופי אסתטי ייחודי.
פעולת הטבילה, שבאמצעותה עיצב מטייה את קולקציית הזפת, החזירה אותו לימי ילדותו אז אהב לטבול עוגיות בחלב, ולראות איך העוגייה משנה צורה והופכת למשהו פראי.
במאה ה-21 משפיעה מדיניות הנפט בעולם על חיי היומיום של כל מה ומי שחי בעולם. זה מה שהביא את מטייה לבחור עצמים זמינים ולכסות אותם בזפת; הוא משמר אותם והורס אותם כאחד, כי זה בדיוק מה שהאנושות עושה לפלנטה בה אנו חיים.