לא מעט אנשי רוח התפייטו על רעיון ה'אדם כתבנית נוף מולדתו', כך שלמעצב הרהיטים רון גוטווירט, אין זכות ראשונים על הפילוסופיה הזו, אבל בהחלט אפשר לומר שהוא פועל ויוצר ברוחה במלא המרץ, בלב האורבניות התל-אביבית .
"אני תל אביבי אסלי", מעיד גוטווירט על עצמו, "נולדתי וחייתי באותו הרחוב כל חיי, עד היום. אני חי את האדריכלות והנוף האורבני והם אלו שנותנים השראה לעבודתי". למרות שבגיל 10 הכריז שהוא רוצה להיות אדריכל כשיהיה גדול ובבגרותו אפילו למד עיצוב פנים, ניתבו אותו החיים לקריירה בענף היהלומים ומשם לניהול של נגריה תעשייתית: "אני נכנס לסטטיסטיקה שטוענת כי בימנו לכל אדם עד גיל ארבעים יש לפחות 3 קריירות. זוהי בשבילי הקריירה השלישית וסופו של תהליך ארוך שעברתי", אומר גוטווירט.
במשך 10 שנים הוא עיצב עבור עצמו ועבור סביבתו הקרובה, ורק אחרי שהתפתח והגיע לבשלות הוא פנה להפוך את התחביב למקצוע.
במבט ראשון הרהיטים בגלריה החדשה של גוטווירט בפלורנטין, נראים כעוד אסופה של רהיטים מודרניים בקו מינימליסטי בגימור נקי. רק אם מתמקדים בפרטים הקטנים, בקרבי הרהיטים הצופנים מגרות נחבאות ובתמונות ההשראה הניצבות על כל פריט - רק אז מבינים את הערך המוסף שלהם.
המעצב האורבני הזה מחובר לעיר בכל חושיו. הוא מושפע מהמתרחש בה, על כל השינויים שעוברים עליה והם אלו שנותנים את הטון בבחירות שלו. גוטווירט טוען כי הוא "ער לבנייה הישנה של ראשית הקמת העיר ולבנייה המחודשת, להתרחשויות היום יומיות, לחיים התוססים, לריחות בשווקים, לשדרות הירוקות ולאוכלוסייה המגוונת המאכלסת את העיר".
גם זכרונות ילדותו בעיר משפיעים על בחירותיו העיצוביות ומולידים יצירות אישיות אך פרקטיות למדי. כך למשל, "מזנון הפירמידה" אינו שמה של פיצוציה בקהיר, אלא רהיט אשר נוצר בהשראת הפירמידה ההפוכה של תומרקין, המוצבת בכיכר רבין: "כילדים היינו מטפסים עליה ורצים על צלעות גג הפירמידה ומחליקים מטה במורד הזכוכית. פירמידה זו נתנה לי את ההשראה לעצב את המזנון הבנוי ממשולש הפוך העומד על בסיס, ועשוי בחלקו M.D.F מצופה פורניר אלון ובחלקו האחר מכוסה P.V.C לבן. ברהיט ישנם שתי דלתות א-סימטריות לאחסון".
רהיט נוסף שנוצר בהשראת המיתולוגיה האישית של המעצב, הוא "כורסת הפודל", שנולדה מזכרונות ההתכרבלות הפרטיים של גוטווירט: "כילד, הייתי יושב מול הטלוויזיה כאשר כלבי היה מונח על רגליי ומחמם אותי בימי החורף הקרים". הכורסה המרווחת מרופדת בפרווה (סינתטית) מדובללת בלבן, לזכר אותה סיטואציה ויכולה להוות תחליף לא רע להתפנקות שכזאת. את הכיסוי החורפי ניתן להסיר לקראת הקיץ ולחשוף את הריפוד הידידותי יותר לאוגוסט התל אביבי.
כמו הפריטים האלה, כך גם "הספה המצולעת", "שולחן ובר אליפטיים" ו"כורסת הרטרו", נולדו מתוך בניין, אומנות או זיכרון מתוך עולמו האישי וסביבתו הקרובה של המעצב. בין אם זה (בהתאמה) מלון דויד אינטרקונטיננטל, בניין סונול או הריהוט בבית הוריו - לכולם השפעה ברורה על הקווים העיצוביים של גוטווירט שלפעמים הופכים למעין פלגיאט.
גם אם יש כאן קייס ל"גניבה ספרותית" וגם אם לאו, עדיין המרחק בין המקור למוצר הסופי מותיר את הצופה האובייקטיבי, שאינו מעורה בסיפורי ההשראה שמאחורי הרהיטים, עם מוצר אורבני, פונקציונלי ונאה המשתלב בחיי כל יצור עירוני שמחפש מקום נוח לשלט (ראו ספת טלוויזיה מעץ אגוז בעלת מגרות נסתרות לשלט) ומעט חמימות מתכרבלת.
'גוט ארט', רח' ידידיה פרנקל 4 פלורנטין ת"א