נצרות מול יהדות

ברחבי ארץ ישראל פזורות כ-265 כנסיות נוצריות עתיקות, רובן באזור ירושלים ובית לחם ומיעוטן בגליל, בגולן ובנגב - ארצנו, ערש הנצרות, אתם יודעים. לאחר כיבוש ארץ ישראל ע"י המוסלמים כמעט שלא נבנו כנסיות חדשות. כמעט. לפני כמה חודשים רקמה עור וגידים כנסיה לתפארת במקום ההזוי ביותר שתעלו על דעתכם - מגדל משרדים בלב ת"א.

לארכיאולוגים לא היה יד בדבר, ליוסי שר - דווקא כן. שר, פתח יחד עם שותפו, יובל בראשי את "הגריפין" - בר-כנסייה. לאחר גיבוש ארוך שנים של רעיון הבר-כנסייה, ששילב את ההכשרה האדריכלית של שר, עם הידע העשיר שלו בתחום הברים וההכרה הרחבה של צרכי הבליינים הליליים, נולד קונספט שונה שבולט בייחודו על רקע טרנד המגה-בארים מושקעי הממון, שנפתחים בקצב מסחרר ברחבי העיר.

הבר, הממוקם במגדלי לווינשטיין – בניין משרדים מודרני לחלוטין, במרכז העצבים של תל אביב, נראה במבט ראשון כאילו נתלש מאתר על דרך הוייה דולורוזה של הצלוב הנודע. מבנה החלל הבזילקני ושלל המוטיבים המובהקים, השאולים מהאדריכלות הנוצרית המפורסמת, כמו: הויטראז'ים, החלוקה הפנימית ותאי הווידוי, זורקים את המתבונן למקומות הרחוקים מאוד מהאווירה הסליזית המצופה מבר תל אביבי מצוי.

המראה הסוריאליסטי של כנסיה בלב מגדל עכשווי, הוא מכוון ומדוד ועומד בבסיס הקונספט שפיתח שר על הנייר, עד שמצא את המקום להגשימו: "את כל רעיונותיי תרגמתי לתוכניות, חתכים ומודל תלת-מימדי. 3 וחצי שנים הסתובבתי עם התחושה הבוערת שבאמתחתי הנוסחה לדבר הבא. בחלק מהזמן למדתי באוניברסיטה ובחלק אחר עבדתי בברים. לא היה לי זמן להשקיע בפיתוח ובקידום הרעיון. כשנפגשתי עם יובל בראשי והראיתי לו את התוכניות, הוא מיד הבין את הפוטנציאל הגלום בהן ואמר "בוא נעזוב הכול ונלך על זה". לקחנו פסק זמן מעיסוקינו והתחלנו בחיפוש אחר משקיעים ואחר נכס מתאים. לקח לנו כחצי שנה למצוא את הנכס המתאים והשותפים המתאימים" מספר שר.

אחרי שנמצא הנכס המתאים, גויס לעניין האדריכל טל נבות והפרוייקט יצא לדרך, עד להגשמת הפנטזיה הביזארית. נבות, אדריכל בכיר בוגר אוניברסיטת Pratt Institute בניו-יורק, אחראי על כמה מהפרויקטים האדריכליים היוקרתיים ביותר בארץ ובעולם, ביניהם דירה וחלל תצוגה בניו-יורק לצייר ג'ספר ג'ונס, בית לבמאי טים ברטון ופרוייקט שימורו של בית רקאנטי בתל אביב. כאשר האדריכל הוא גם בליין, תרגום התכניות האדריכליות לצרכיו של בעל הבר משתלבים זה בזה באופן מושלם.

הגריפין, קרוי על שמה של חיה מיתולוגית מפלצתית, בעלת ראש וכנפי נשר עם פלג גוף תחתון של אריה, שסימלה את צמיחת הנצרות כדת השלטת בשמיים ובארץ. בעיצובו של הבר בולטים כמה רעיונות חביבים, המנצלים את אותה הדואליות שבסיטואציה של חלל כנסייתי הנטוע באזור בילוי נהנתני וחילוני לחלוטין.

למרות שעל פניו מעוטרת הכנסייה באלמנטים בעלי אופי דתי, בחינה מקרוב מוכיחה שהפרטים הינם חילוניים לחלוטין - ויטראז' עם ציורי נשים מתגפפות, ויטראז' עם לוגו, מזבח הכומר כעמדת DJ, תאי וידויים כתאי שירותים. הכנסייה משמשת כאן כפונקציה חילונית של בילוי, מוזיקה אלכוהול בחלל דמוי-דתי.

מבנה הבר, מתוכנן בצורת בזיליקה, המרוכבת מחלל מרכזי גדול ותתי-חללים אינטימיים משני צדדיו. כמו בכנסייה, בה ההתרחשות הטקסית ואיש הדת נמצאים במרכז החלל, גם בגריפין הבר הוא הבמה המרכזית. מכל צדדיו ממוקמות במות, המאפשרות לכולם לראות את המתרחש בבר ומסביב לו. כך ניתן לבחור במיקום אינטמי, אך עדיין להיות חלק מהחוויה הכללית. כל אחד מה"צופים" לוקח חלק בהתרחשות הקולקטיבית. גם השימוש בצבעי אדמה ובתאורה, מחזק את תחושת האינטימיות בכל אחד מסוגי החללים השונים.


'הגריפין', דרך מנחם בגין 23, מגדלי לוינשטיין , תל אביב