הסיפור של בני הזוג מזרחי-גודי מתפרש על פני יבשות וארצות. הם הכירו בארצות הברית, עבדו יחד בספרד, ניסו את מזלם בארץ, תכננו מבנים בתאילנד ובסופו של עניין התמקמו בברגמו שבאיטליה, שם הקימו משפחה ואת משרדם, "אקספוז'ר" .
דורית מזרחי הישראלית הגיעה למילנו בעקבות חלום ללמוד אדריכלות בארץ המגף. אוליביירו גודי האיטלקי קטע קריירה מוצלחת כסוכן לממכר מכונות טקסטיל לטובת חלום דומה - ללמוד אדריכלות בארצות הברית. הם נפגשו באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, שם סיים גודי מאסטר באדריכלות ומזרחי את התזה שלה.
את הפרויקט הראשון קיבל הזוג בזכות קשריו של גודי עם מפעלי טקסטיל בתאילנד, כשבעל מפעל גדול ביקש לבנות קפיטריה לעובדיו. בעל המפעל הסביר לבני הזוג שהוא מעוניין לספק לעובדיו סביבת עבודה נעימה. "זו לא בקשה טיפוסית של איש עסקים תאילנדי" מבהירה מזרחי, "הקפיטריה אינה הוצאה שמגדילה את ההכנסה לעסק, אבל מדובר באדם מיוחד".
המבנה היקר שתכננו מזרחי וגודי לקפיטריה העמיד במבחן ואף הוכיח את רצינות כוונותיו של הבעלים. מפעל הטקסטיל ממוקם במרחק שעה נסיעה מבנגקוק, במתחם מבודד ופסטורלי שבו שלושה מבנים תעשייתיים, צמחייה עבותה ואגם מלאכותי שמימיו משרתים את מכונות המפעל. כיוון שלעובדים זמן קצוב להפסקת הצהריים ובנייני המפעל פזורים על גדות האגם המלאכותי, הוחלט שהמיקום האידיאלי להקמת הקפיטריה יהיה מרכז האגם. בחירה זו ייקרה את הפרויקט, אך לא מנעה את הגשמת החזון.
לצורך הבנייה רוקן האגם המלאכותי מתוכנו, אדמת הקרקעית יובשה ונקבעו יסודות הברזל. על עמודי הפלדה נבנה גוף המבנה מבטון מזוין - חומר נפוץ ואהוב בתאילנד, וזכוכית - דרכה נשקף הנוף הירוק העוטף את המתחם. אל המבנה מובילים שני גשרים מגדות האגם, ויחד עם שלוש זרועות המיועדות למתחמי אכילה יוצר מבנה הקפיטריה צורת תמנון או עכביש, ומכאן שמו - "אוקטוספיידר".
הקפיטריה נישאת לגובה שמונה מטרים מעל פני האגם, כדי שהיושבים בה יוכלו להתנתק ויזואלית מהמפעל. מגובה זה נעלמים גגות מבני התעשייה הסמוכים, והנוף מתגלה במלא תפארתו. זרועות מתחמי האכילה הנמתחות אל האגם מעצימות את תחושת הריחוק, ומאפשרות לסועדים מנוחה אמיתית מעמל יומם.
בתכנון הקפיטריה השקיעו מזרחי וגודי מחשבה על זרימה יעילה בתוך המבנה. המטבח מופרד כדי למנוע ריחות בישול, אך קיר זכוכית מאפשר להתבונן במתרחש ממרחק. אזורי הקפיטריה השונים - המטבח, מתחם ההגשה וחדרי האוכל - מחוברים לאורך ציר המשרטט לסועדים קו תנועה רציף ואפקטיבי.
כארבע שנים לאחר השלמת "אוקטוספיידר" נקראו בני הזוג לשוב אל המפעל התאילנדי, הפעם כדי לתכנן מבנה תעשייתי, שישמש לתפירת בדי הסאטן המיוצרים במפעל. המבנה זכה לשם "זיגזג" על שם הגימור הנהוג בתעשיית הטקסטיל, ובזכות הקומפוזיציה המחברת את חלקיו לצורת זיגזג ענקית. "מטרת התכנון של 'זיגזג' היא לנתק את פנים המפעל מהמתרחש סביבו" מסבירה מזרחי.
הקומפלקס מורכב מלובי כניסה, מתחם מלבני להעמסת הסחורה ושני מבני מתפרה מרובעים, שבמרכזם חצרות פנימיות. קירות בטון עוטפים את מבני המתפרה מבחוץ, אך מבפנים משקיפים המבנים בקירות זכוכית גדולים אל החצרות הפנימיות עטורות הצמחיה שבמרכזם. בעל המפעל גאה מאוד בחצרות שלו, מספרת מזרחי, ובשלב מסוים אף הציע להביא לשם נמרים וחיות אחרות להשלמת האווירה.
"רעיון החצרות הפנימיות מושפע מקלוייסטרים - חצרות פנימיות במבנים נוצריים מימי הביניים" מסבירה מזרחי. "הכמרים היו סוגרים את עצמם מהעולם החיצוני, והראיה הייתה מכוונת פנימה". הקולייסטר היה מקום להרהור, רגיעה, השראה וניתוק מהעולם הסובב. כדי לייצר ולשמר אווירה כזו במפעל יוחדה לכל אחד מאזורי התפירה חצר משלו, בעוד ששאר הפונקציות התעשייתיות רוכזו במבנה מלבני ארוך, העתיד להתרחב עם התפתחות המפעל.
כמו "אוקטוספיידר" גם "זיגזג" מוקף מים, שמטרתם לגרום למסת הבטון המזוין להראות קלילה ואוורירית באמצעות משחקי השתקפות.
הפרויקטים בבנגקוק הפכו את "אקספלוז'ר" של מזרחי וגודי למשרד צעיר ומבטיח באיטליה. בימים אלה מתכוננים בני הזוג לביאנלה בברזיל, שם יציגו עם תשעה משרדים נוספים את דור העתיד של האדריכלות האיטלקית.
במבט לאחור אומרת מזרחי: "האיטלקים מורגלים באדריכלות מסורתית, וקשה להם להיפתח לאדריכלות חדשה - זו גם הסיבה שרציתי לסיים את התזה בארצות הברית. הם מסוגלים להתלהב מבית חדשני, אבל הם לא יסכימו שתתכנן מבנה כזה עבורם. יחד עם זאת", היא מסייגת, "בשנים האחרונות ניכר שינוי בתפיסה".
כהוכחה לכך ניתן למנות שני פרויקטים נוספים שתכננו בני הזוג באיטליה: המגדל בגנדינו והמפעל לסילוק פסולת בברגמו. המבנים שמתכננים מזרחי וגודי, גם אם ייעודם לתעשייה, זוכים לטיפול יצירתי, אסתטי ומוקפד. ומהי אדריכלות מוצלחת מזו המאתרת יופי פואטי במתקן לסילוק פסולת?