אדמה מים ואש

מתכנן הנוף, דדי גולן, גר כל חייו בעיר, עד שמצא את הגליל שלו 5דקות מרעננה. ביתו החדש נמצא בכפר חרוצים כשהגיע לשם בפעם הראשונה, גילה מגרש ריק ושדה קוצים, שממנו נפרש נוף של שדות ופרדסים, ובאופק - הרי השומרון. הוא ישב במגרש הריק (800 מ"ר), ובעודו מסתכל לעבר ההרים, תכנן לעצמו "בית בלי אדריכלות":

המרחבים נשקפים כבר מדלת הכניסה השקופה, ואז עוברים במסדרון צר, שממנו נפתח החלל המרכזי של הבית, שכולו פתוח שקוף לגן ולנוף הרחוק.

כדי להפוך את הגינה עצמה למרחב מחיה נוסף מחוץ לקירות הבית, חילק גולן את השטח לפינות שונות, שלכל אחת פונקציה משלה כל מה שיש בבית יש גם בחוץ ועוד יותר: פינת אוכל, פינת הסבה, התרגעות ליד בריכת הנוי, פינת בישול וגם מותרות נוספים, שאינם אפשריים בבית, כמו ערסל, ספסל, ואפילו פינת קומזיץ הפינות נערכו באופן מדורג בשולי המגרש בהתאם לטופוגרפיה, ובאופן שלא חוסם את שדה הראייה ההעמדה הנכונה של הבית על השטח מאפשרת ליושבים בגן ליהנות גם ממשבי רוח קרירה אפילו בימי חמסין.

הגינה עצמה תוכננה בצורת עין: שטח הגן צר וארוך.בשוליו צמחייה גבוהה יותר, והשטח הפנימי מחופה בחצץ ובחלוקי נחל.במרכזו - אי של שיחים נמוכים, המחביא בתוכו מיני-אמפיתיאטרון שקוע, ובליבו - פינה למדורה ולתבשילי קדירה. אזור זה לא נראה במבט מהבית, ונגלה רק למטיילים לתוך הגן.בקצה המגרש מצפה לבאים עוד אזור, המתגלה רק כאשר מתקרבים- פינת תצפית מוגבהת מחופה בדק ישן מפירוק, מוסתרת בשיחי רוזמרין, ומשקיפה בשלווה לעבר הפרדסים והרי השומרון.

הבית והגן מאופיינים בעיצוב מאופק ופשוט ככל האפשר, כאילו אנו נמצאים בלב שמורת טבע. האיפוק מתבטא, למשל, בבחירת הריצופים הבהירים/לבנים בפינת הישיבה - חצץ ותערובת של אבן חלילה ובטון. אין דשא בגינה הזאת, "מסיבה פרקטית של אחזקה", מסביר גולן "אני מעדיף משהו פשוט שנראה מצוין על פני דבר יוקרתי יותר, שנראה פחות טוב לפחות חלק מהזמן. בנוסף, תורמים, כמובן, חלוקי האבן (מסוגים שונים בפינות השונות) והחצץ למראה הטבעי של הגינה.

האיפוק והפשטות בולטים גם בבחירת הצמחייה - הבית מוקף בעצי הדר, זכר לפרדסים של פעם, ובהמשך הגן נמצא חרוב, אלה אטלנטית, ער-אציל, עוזרד, שיזף ותאנה. סמוך לעצים נשתלו שיחי בר במראה, המזכיר את הבר הארץ-ישראלי הירוק-אפרפר: רותם, מורן החורש, אלת המסטיק, מלוח, מיני רוזמרין, מרוות, לוטם, זיפנוצה וסירה קוצנית. לצדם צמחי כיסוי, המלווים את השטח המחופה בחצץ - כמו נר הלילה וקריתמון ימי. בקצה השטח חלקת ירקות שמוסיפה צבעוניות ותועלת, ובה נמצא לפי העונה שיחי עגבנייה, חציל ופלפלים חריפים. בשני אזורים קטנים ללא השקיה נזרעים בקיץ אבטיחים, מלונים ודלעות ובחורף - תורמוסים וחרציות.

גם הצבעוניות של הגן היא מאופקת מאוד, מתוך אותה שאיפה לרוגע וטבעיות. אל לובן הריצופים וגווני הירוק-אפור של השיחים מתווספות פריחות מינימליסטיות ופשוטות, אך במסות גדולות: בקיץ פורחים שם מאות צמחי נר הלילה בצהוב זוהר ובחורף מאות תורמוסים בכחול, ורוד ולבן. אליהם מצטרפות הפריחות הכחולות-סגולות של הלוונדר והרוזמרין. בגינה יש גם מעט צמחים תרבותיים, שאינם גדלים בר בארץ: ורדים ובוגנווילאות - בצבעי פריחה לבנים, אך הם "מתארחים", לכאורה, ולכן שתולים בכדים ולא בקרקע.

אופי הצמחייה בכניסה לבית מעט שונה: במבוקים ננסיים, ורדים לבנים וגם אחירותם, שמעניק תחושה מקומית לכל גן. כך גם שיחי המלוח והקנה, השתולים סביב לול התרנגולות הזעיר שבתוך הגן. התרנגולות מסתובבות חופשי בחצר במשך היום, ובעיני גולן הן אייקון של פשטות וראשוניות ישראלית.

את תאורת הגן מגדיר גולן כתאורה חרישית. "לא צריך להרוס את הלילה", הוא מאמין, "אלא רק להאיר ולהדגיש אלמנטים וצמחייה, ליצור אווירה מיוחדת, ולשרת צרכים נקודתיים כמו סימון שבילים והארה פונקציונלית של פינות השהייה והעבודה, כמו פינת הבישול".

סודו של גן מוצלח הוא לשאול מה נכון בשבילנו ובשביל המקום, ולאו-דווקא מה יפה, מסביר גולן. כך נוצר כאן מקום, שבו אפשר לטייל, להתרגע ליד המים, לשבת סביב למדורה, או לצפות בזריחות השמש והירח מעל הרי השומרון; גן שמאפשר ניצול מלא של הפוטנציאל, שהיה טמון בשטח.