על המרפסת בגבעתיים

מבני המגורים הקבלניים שנבנו פה באמצע שנות ה-60 ותחילת ה-70 לא ניחנו בהכרח באיכויות אדריכליות מיטיבות במיוחד. רוב המבנים, שניתן לראותם כמעט בכל עיר בארץ הם בני שלוש עד ארבע קומות עם חזית ישרה בעלת מרפסות פנימיות שבמקורן נסגרו בתריסולים שהוחלפו עם השנים לתריסי הפלסטיק המוכרים.

הדירות בבתים אלה, תוכננו בפונקציונליות חסכנית על שטח ממוצע שבין ה-50 מר' ועד ל-90 מר' ואף יותר (במבנים היוקרתיים וברבי הקומות של אז) הדירות, בדרך כלל, חולקו לכמה שיותר חדרים בחלוקה פורמלית ושרירותית שכללה מטבח(סגור, כמובן) עם מרפסת שירות, סלון עם מרפסת פנימית, שירותים, אמבטיה וחדרי שינה.

כיום, דירות שכאלה מהוות אתגר לא קטן עבור אדריכלים ומעצבים. עיקר עבודתם היא בארגון החדש של החלל תוך התאמתו לסטנדרט המגורים העכשווי, זה שדוגל בחללי אירוח פתוחים ופחות פורמליים עם אינטראקציה חופשית ביניהם ועם פתחים רחבים ושפע של אור טבעי.

דירה שכזו, כ-90 מ"ר עם שני כיווני אוויר, בבניין מתחילת שנות ה-70, עיצבו מחדש האדריכלים קרן פוזנר ושמוליק בילגוראי. בני הזוג הילית ושי כפיר ושני ילדיהם עברו לדירה הזו שבה גדל שי בילדותו באחד מאותם רחובות שעולים ומטפסים על הגבעה הכי גבוהה בגבעתיים. למרות נתוניה הראשוניים וסגנונה המיושן הם זיהו את הפוטנציאל הייחודי שלה - המרפסת הפונה לנוף הפתוח, וגיסו לעזרתם את צמד המעצבים בניסיון להפיק ממנה איכויות חדשות.

החלוקה המקורית חצתה את הדירה הצרה לאורכה: בצד אחד סלון צר וארוך עם מטבח עורפי ובצד השני מסדרון המוליך לחדרים. הדבר הראשון שעשו פוזנר ובילגוראי, היה לפתוח את חלל הדירה אל המרפסת הרחבה על חשבון אחד מחדרי השינה שפנה לחזית. הם תכננו חלל מגורים בצורת ר' הכולל בחלקו הארוך את המטבח ובחלקו הקצר והרחב יותר את הסלון.

בתווך תוכנן משטח עבודה שממשיך לשולחן אוכל ארוך שמסמן את הגבול הפתוח בין שני אזורי המגורים. במקומו של המטבח העורפי תכננו המעצבים את חדר השינה של ההורים שכולל גם חדר אמבטיה קטן. בהמשך, בואכה איזור המגורים תוכננה גם פינת עבודה פונקציונאלית לטובת בני הבית.

הסמיכות והקשר בין אזור המטבח לאזור הסלון הובילו את המעצבים לבחירה מתאימה של חומרים, טקסטורות וצבעים. רצפת הדירה חופתה בפרקט עץ בהיר (הרקולס), שני קירות הסלון חופו באריחי סיליקט (אקרשטיין) טבעיים שיצרו פינה אינטימית וחמימה שמזכירה בסגנונה דירות לופט עדכניות. לאורך המרפסת הפתוחה תוכנן ספסל עץ ארוך שמציע מקומות ישיבה נוספים אל מול הנוף.

המטבח, כאמור, תוכנן לאורכו של הקיר עם שורת ארונות בעיצוב נקי ובגוון בהיר עם משטח תואם. מעליהם תוכנן ארון עליון עם שורת דלתות נפתחות עשויות זכוכית צבועה- חלבית וכתומה, הנתונות במסגרות נירוסטה (נילסן). פסיפס צבעוני (חלמיש) בגוונים של שמנת וכתום מחבר את כל האלמנטים שבמטבח.

"מה שהיה לנו חשוב בחלל הזה הוא שנמצא את מה שמחבר בין המטבח לבין הסלון", אומר בילגוראי, "לכן יצרנו את האי שממשיך לפינת האוכל ויוצר יחידה מרכזית ופעילה לאורך כל שעות היום".

האי הוא תיבה של אבן קיסר הנתונה בתוך מסגרת עץ שמתחברת לגובה משטח השולחן (נגרות: נגריית אורון) (תאורה: קמחי נברשות). "רצינו להגיע למשהו עם אווירה רעננה וחמימה", אומרים המעצבים, "חלון גדול ופתוח לנוף, חומרים טבעיים וריהוט עץ בהיר ונעים". התקציב הצנוע שעמד לרשותם הוביל את בני הזוג ואת המעצבים למציאת פתרונות מתאימים כשהחומר, הטקסטורה והצבע ישיגו את התוצאה המבוקשת.