חלליות רודפות אחריך

לא מזמן היה לי הכבוד והעונג לארח באוהלי שבמדבר, את שושנה דוניה, מורה, הילרית ומתקשרת מאזור המרכז. לקראת שעות הצהריים יצאנו, שושנה ואני, להליכה לכיוון שרידי העיר מתקופת דוד המלך, הממוקמים בקרבת האוהל. בדרך סיפרה לי שושנה כי היא כותבת עכשיו ספר תקשור, אודות שני גברים, יהודי ומוסלמי, שמנסים למצוא את השברים של לוחות הברית הראשונים, שנשברו ע"י משה, ולחבר אותם מחדש. "לוחות הברית המוכרים לנו אינם זהים ללוחות הברית שמשה שבר, שהרי הבורא לא יוצר שום דבר פעמיים", אמרה לי שושנה.

ואכן, הצדק עם שושנה: לפעמים כשאני מנהל שיחה עם יהודים חרדים והם שואלים אותי מה יש לי לחפש אצל אושו, אני משיב: "אם תביטו על הבריאה, תבחינו מיד כי האל לא בורא שום דבר פעמיים, כל יצירה ויצירה שלו, בין אם זה אדם ובין אם זה גרגר של חול, היא יחידה מקורית. לא תמצאו שתי טיפות מים זהות, לא תמצאו שני גרגרי חול זהים. מדוע אם כן אתם מאמינים שלוחות הברית שלנו זהים ללוחות הראשונים אותם שבר משה, כשראה אותנו רוקדים עם העגל?

כשמשה שבר את הלוחות, הרסיסים שלהם התפזרו בעולם, כל תרבות קיבלה חלק, חתיכה מהפאזל. אני חלק מקבוצה שהתפקיד שלה הוא לאסוף את השברים, וזה מה שיש לי לחפש אצל אושו ולמעשה מה שגורם לי להתעניין בתרבויות אחרת".

לכן אני גם לא מאמין בצירופי מקרים. הבריאה מתוכננת ומדויקת ואין בה מקום לצירופי מקרים, למרות שלפעמים, כשאנו נתקלים במקרה שאנו מתקשים להסביר באופן רציונלי, קל לנו "לסגור את התיק" ולשים עליו מדבקה של 'צירוף מקרים'.

שיתפתי את שושנה בהרהורי, ואז היא הצביעה לעבר פסגת הר והתחילה לצעוד לכיוונו. היא צעדה בבטחה, כאילו יש לה מטרה והיא יודעת בדיוק לאן ללכת. לבסוף הגענו לשרידיו של בית עתיק. שושנה הודיעה לי ש"כאן היה מנחת של חלליות". למרות שעמדתי במרחק של כעשרים מטר ממנה, היא כנראה הרגישה בספקות שלי והוסיפה: "אם תביט סביבך אתה תמצא את ההוכחות".

בסינכרוניזציה מושלמת, שמעו האוזניים שלי את שושנה והעיניים נחתו על ציור אבן עתיק, בן 8,000 שנה, במרחק של כמטר וחצי ממני. אני מבחין מיד שמופיעות בציור שלוש שמשות. ראיתי באזור ציורים רבים מאותה תקופה, אבל זו הפעם הראשונה שמופיעות שלוש שמשות. בדרך כלל אם צוירה, שמש, היא הייתה אחת.

הם זו ההוכחה אליה התכוונה שושנה?