שמחת הכבשים

ענת גלברד וגיל לייטרסדורף, מסבכות שערות, דוחסות חומר ויוצרות פסלים שימושיים מלבד

שי בן אפרים

אלפקה, גמל, אנגורה, קשמיר, קשמיר צבוע, בלו-פייס לסטר, מלבורי, טושה, מרינו, וולש, גריי וולש - כל אלו הם רק חלק קטן מהעדות והזנים שונים של חיות ברוכות שיער.

השמות מופיעים בצרוף דוגמאות בקטלוגים הנושאים ניחוח מטאפורי של ארצות ניכר, חוות בודדות ותקופות היסטוריות רחוקות. הקטלוגים, שולחן העבודה הרחב והארגזים עמוסי הצמר שלידו שייכים לענת גלברד וגיל לייטרסדורף, בעלות מותג האמנות והעיצוב "סופטשל".

גלברד - צורפת, ולייטרסדורף - עורכת דין, מייצרות לבד (Flet)שמקור שמו בשפה הלטינית הוא לחבוט או לרדד. הלבד, הנחשב לטקסטיל הראשון בהיסטוריה של המין האנושי, עשוי מדחיסת שערות או צמר גולמי בטרם עבר עיבוד. שיטת העבודה היא מסורתית עד פרימיטיבית, פשוטה ביותר לכאורה: בטכניקה של הנחת קבוצת שערות צמר על קבוצת צמר אחרת ודחיסתן פיזית מתחילה להיווצר שכבה, שהיא הלבד.

הפריטים המעוצבים של השתיים תלת מימדיים ומפוסלים ללא תפרים או חיבורים גסים, אלא כיחידה אחת, המזכירה אוריגאמי - טכניקת קיפולי הנייר היפנית.

עוד בוואלה!

אחרי הטראומה מלבנון הוא לא רצה לצאת מהבית. עכשיו הוא מופיע על במה

לכתבה המלאה

עבודת כפיים סיזיפית

"זו אינה טוויה של חוט ומחט, וזו אינה אריגה" מסבירה לייטרסדורף, "אין מסגרת. הרעיון הוא סיבוך של שערות, דחיסת החומר וחוזר חלילה. התחלנו לעבוד מלכתחילה בתלת מימד, המצריך דרך חשיבה אחרת. ללבד יש רכות וגמישות, המאפשרות לו לקבל גובה ונפח. אנחנו בונות קונסטרוקציות שהן פיסוליות מלכתחילה; אי אפשר להשיג משהו שמכיל חמוקיים כאלו, בלא חשיבה קונסטרוקטיבית תלת מימדית.

הבנייה היא לא כמו של בית, אלא ברב שכבתיות היוצרת צורה שאופן פתיחתה, המזכיר אקורדיון, יוצר צורה תלת מימדית. העבודות בנויות כיחידה אחת ואינן מכילות תפרים, בדומה למשיחת מכחול אחת".

"המקבילה הכי קרובה לאופן העבודה שלנו בלבד היא עבודה בחימר" מוסיפה לייטרסדורף, "עבודה בטכסטיל היא על פי רוב עבודה על משטח שטוח ואחיד, הנגזר ונתפר וכך מקבל את צורתו הסופית. ביצירה שלנו אנו מפסלות מלכתחילה את הצורה באופן תלת מימדי, בה העובי יכול להשתנות מנקודה לנקודה, ועדיין הכל בנוי מחתיכה אחת.

בקרמיקה או קדרות, לוקחים את החימר המוכן ובעזרת אובניים או כל טכניקה אחרת, מתחילים להרים את החימר לנקודות הרצויות. בדרך שלנו, תוך כדי העבודה, אנחנו גם יוצרות את החומר, וגם מפסלות אותו. יותר מסובך מטקסטיל ויותר מסובך מחימר".

"בפיסול יש לצמר משמעות רבה, כי הוא קונסטרוקטיבי בתוך העבודה" אומרת גלברד, "הרכב הצמר ותכונותיו הם שיקבעו את המראה והמגע. כדי לגרום לעבודה 'להשפך' או לעמוד, צריך ליצור עובי שונה לכל חלק. התוצר נראה מאוד ספונטני וזורם, אבל ישנה מחשבה רבה ותכנון בהנחת השכבות, כדי שהדברים יקבלו את הצבעוניות, ההתרוממות והטקסטורה הנחשקת.

התוצאה הסופית היא בדרך כלל לא מה שציפינו או התכוונו - יש הרבה הפתעות: צמר מתכווץ ב-30 אחוז, דבר שיש לחשב מראש. אחרי שעובדים בכל כך הרבה שכבות, כל הצמר שדחפנו ודחסנו בפנים מתחיל להיפתח, ומגלה את כל ההפתעות וההבטחות שהוטמנו בתוכו".

הסדרות הנוכחיות מכילות אלמנטים פיסוליים המזכירים קערות וכלים פולחניים, ותיקי יד העשויים במלאכת מחשבת. הצירופים הצבעוניים הם אינסופיים, והאפשרויות לשילוב סוגי הצמר ובחירתם מצריכים ידע ונסיון רב, שנראה כי השתיים רכשו תוך חקירה עמוקה של חומר הגלם.

"העבודה מתחילה מחומר מאד ראשוני, שום דבר לא ניתן לנו מהמוכן" אומרת לייטרסדורף, "אנחנו עושות את הבד, את הטקסטורה, את הצבעים ואת המבנה הסופי. כל פעם יש אספקט אחר שעליו יכולה סדרה שלמה להתבסס, יש אין סוף אפשרויות. אנחנו משתמשות בתכונה של הלבד - עצמאות: חשוב לנו לא להשתמש בו כדי לייצר אלמנט אחר, אלא שיסתכלו על הלבד ומה הוא יודע לעשות ולהיות. ההתערבות הכי גסה שאנו עושות היא חיתוך עם מספריים. אנחנו משתמשות בטכניקות מסורתיות, הדורשות עבודת כפיים סיזיפית ביותר, ובמקביל מייצרות אמירה עכשווית".

שיכפול פסלים

גלברד ולייטרסדורף מציגות את המותג בגלריה "פריסקופ" בת"א, ובתערוכת ה"SOFA" הבין לאומית לאמנות דקורטיבית בשיקגו. הסטודיו קיים מ-2001 וכל העבודות, החל משלב הסקיצות, נוצרות במשותף.

"אנחנו חברות הרבה שנים" מספרת גלברד. "לפחות עכשיו, כשאנחנו יושבות את כל השעות המשותפות שלנו ולא מוותרות על כל השיחות האישיות בינינו, בינתיים גם נוצר מוצר מתגמל. הפסלים בתערוכה הם מאד ידידותיים, במובן הפסיכולוגי - ביתי, לסביבה הקיומית שלנו. יש משהו נעים, שונה, ייחודי ומחמם את הלב. הם בעלי נוכחות שונה, מכילים שפה חורפית ושפה קייצית, חומרים אורגניים שהם סוג של מיחזור הידידותי לסביבה".

"החלטנו להיחשף בצורה מרוכזת בשני אירועים שונים" מוסיפה לייטרסדורף, "והיה לנו חשוב להיחשף בארץ לראשונה. המוצגים מייצגים קו אומנותי ושימושי לא שיגרתי, נכנסים לנישה לא מוכרת ולא ידועה ומעוררים סקרנות רבה. יש בהם משהו חדשני בקנה מידה ישראלי ובינלאומי, בעולם בו רוב העיסוק בלבד הוא בדו מימד או בנפחיות זניחה".

לרובנו, לבד מזכיר פעילות בקייטנות קיץ המלווה בכתמים לבנים של דבק פלסטי, או מעיל כבד וריחני הדחוס בארונה המתפקע של סבתא. מבינים בתחום חוזים את חזרת הלבד לאופנה, כחלק מהטרנד הידידותי לסביבה. במקביל, ועם הרבה סבלנות, יוצאת בשורה חדשנית ויצירתית מסטודיו "סופטשל". כבשים ניתן אולי לשכפל, אבל כל יצירה היוצאת מהסטודיו תישאר ייחודית ומיוחדת במינה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully