וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בית פתוח

11.1.2007 / 11:28

בית במושב לכיש, שבנוי מאבן שמקורה מכפר נטוש באזור הר חברון, עם זולה בדואית בחצר

בית שהוא חלון הצצה לעולמו הפנימי והרוחני של מעצב הוא מוצר מרתק. בית כזה, המשקף התמודדות עם זהות, שוכן באזור הבנים הממשיכים במושב לכיש. שלא כמו במושבים אחרים ברחבי הארץ, חלקת הבנים הממשיכים מאוכלסת כמעט בלעדית בילידי המקום, כך שהשטח הבסיסי היה חלק מנוף ילדות.
את הבית שבו היא מתגוררת עם משפחתה עיצבה הגר פרג, מעצבת פנים, גנים ונוף, שחייתה ועבדה בתל אביב והתמחתה בעיצוב חנויות, מסעדות ובתים. כשהתקבלה ההחלטה לעבור למושב היתה פעולתה הראשונה שתילת עצים, זמן רב לפני שתוכנן הבית.

את הגן המקיף כיום את הבית מכנה הגר פרג "גן אירועים". צמחי ועצי ארץ ישראל, צמחי תועלת ועצי פרי מניבים גן המזמין טיול ולא רק התבוננות פסיבית. בצמחים משתמשת פרג למאכל ואף לרפואה. רעיון נוסף שעמד בבסיס הגן הוא "צמחייה לא מפונקת", צמחים שיוכלו לחיות גם ללא השקיה מלאכותית.

חלק בלתי נפרד מהגן הוא ה"זולה", אוהל בדואי מרופד בשטיחים וכריות, המשקיף אל הבית והגן. "היציאה לטבע" ומקום ההתבודדות שכה רבים מחפשים היום נמצאים בגן ובזולה.
לגן גם נקודת תצפית מרהיבה. גגו של אחד מאגפי הבית, המעוצב בסגנון האירוח הים תיכוני הנינוח המאפיין את בעלת הבית, מאפשר מבט של 360 מעלות על כל רחבי הגן. אל הגג מוביל גרם מדרגות חיצוני. בכניסה נמצאת סוכה המחברת שלושה ביתנים המרכיבים את המבנה.

חירבה מודרנית

את ההשראה לביתה שאבה פרג, לדבריה, מן הסביבה שבה אנו חיים, עם השפעה ערבית מובהקת, על הערכים האסתטיים הנלווים, ואוסף של חפצים ומחשבות שאספה במשך השנים, שיצרו את דרך העיצוב הייחודית לה.

כך יצאה לדרך בידיעה ברורה שהרצון הוא ליצור מעין "חירבה", שתתחבר עם אורח החיים המודרני. וכמי שמעידה על עצמה כי היא "בדואית" עם התמחות במכשירים טכניים, כלי רכב ומטוסים, הרי קלעה למטרה. חירבה, על פי פרג, היא מקום היסטורי קיים שהמתיישב בו מגיע אליו, מתמקם, לא מתכנן ואז משלב את אישיותו ומוסיף למקום פן נוסף.

הסיפור שמאחורי האבן המחפה חלק ניכר מהבית מאשש את ההצהרה. אבן החיפוי סותתה כבר לפני כ-40 שנה במקום אחר לגמרי, בכפר ערבי בשיפולי הר חברון. האבן סותתה מעט לפני שהמשפחה ברחה לירדן ונשארה ערימת אבן מסותתת לבית שלא נבנה. האבן התגלתה במקרה על ידי בן זוגה של הגר - ירון. כעבור כשנה נמצא מי שהעבירה למושב. האבן, התברר, היתה קשה מאוד לעבודה. היא לא נענתה כמעט לשום מכונה שניסתה לעבד אותה. לבסוף נוצלה עד תום: בשאריות נבנו הטרסות.
ההליכה בעקבות הבנייה הערבית המסורתית נשמרה בעקביות.

הדקל שבתוך הפטיו, שהוא כשלעצמו נקודת ציון בבית, היה קודם בתוך מבנה נטוש. גובה התקרה, עובי הקירות, פתחי אוויר קטנים, זכוכית צבעונית, נקודות אור ובעיקר ריבוי הכניסות אל הבית וממנו, או בקיצור, הבית כצומת, כמרכז החיים - כל אלה שואבים מהבנייה המקומית.

החללים בתוך הבית גדולים ולהם תקרה גבוהה מתבקשת. חלונות גדולים ממוסגרים במתכת באופן המאפשר תצפית פנים-חוץ כמעט מכל נקודה בבית. גם החלונות היו חלק ממסע החיפוש של בעלת הבית. היא הסתובבה בכפרים באזור הר חברון ותיעדה בתים. את המיזוג בין הסגנון שלה והצילומים הרבים שצילמה אפשר לראות בבית.

תהליך תרפויטי

רעיון הריצוף, טרנדי ככל שייראה - יציקת בטון - דווקא בא ממקום אחר, מהמקום האותנטי, של הפשוט ביותר, "כמו פעם". המיחזור הוא חלק בלתי נפרד מדרך החשיבה והחיים של פרג. את פינת הישיבה מעטרים וילונות מעוררי השתאות, העשויים משקיות ניילון צבעוניות. האהילים עשויים משערות עץ התמר שליד, מה שהופך גם את פנים הבית למעין סוכה. בשעות החשיכה האור נראה כאילו בוקע מבין ענפי עץ. אוסף של אבנים שנאספו ברחבי הארץ מפוזר בכל רחבי הבית ואביזרים נוספים עשויים מבקבוקי מים מינרליים וקרטון חלב.

המעצבת מתייחסת לתהליך תכנון הבית ובנייתו כאל תהליך תרפויטי, וככזה היא גם מציעה אותו ללקוחות שלה. התהליך שלה היה מסע לתוך עצמה וגרם לה להתיישב עם עצמה. החל בבחירה הוויזואלית והקשבה לצרכים האמיתיים שלה, אילו חומרים היא באמת אוהבת, וכלה בבחירת האנשים שאתם עבדה. היא אומרת שבמשך עבודתה פגשה הרבה בתים וחנויות חולים, כהגדרתה, ותפקידה כמעצבת היה לנסות לפתור את הבעיות. היא מתייחסת לעבודת העיצוב כאל כלי לפתרון בעיות, ולא רק אסתטיות, אלא ניצול תהליך ההתבוננות לשיפור איכות החיים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully