מדי שנה מוזמן מעצב אופנה לתערוכה בפריס ומקבל "carte blanch" לעיצוב קולקציה שלמה של פריטים וטקסטיל לבית. בשנה שעברה היה זה קנזו טקאדה, השנה - ז'אן שארל לה-קסטלבאז'אק (Jean Charles de Castelbajac).
לה-קסטלבאז'אק הוא אוטודידקט, מרדן כפייתי, המגדיר את עצמו כארכיאולוג של משמעויות ומתפלא איך מישהו מתייחס אליו ברצינות. הוא אוחז בתואר אצולה (מרקיז) ואוהב לצטט את סרוונטס, שאמר: "שמור בתוכך תמיד את הילד שהיית". לה-קסטלבאז'אק נולד בקזבלנקה ב-1949 ועבר לצרפת עם משפחתו באמצע שנות החמישים. את הבגד הראשון שעיצב תפר משמיכה בפנימייה הצבאית בה למד. בשנות ה-70 הלביש את פארה פוסט לסדרת הטלוויזיה "המלאכיות של צארלי" ועיצב בגדים למיק ג'אגר ואלטון ג'ון.
העיצובים הייחודיים שלו משלבים צבעים עזים והומור, ומושפעים מאוד מהפופ ארט. ב-1948 הציג שמלה הנראית כבקבוק קוקה קולה, וב-1989 - שמלה שהושפעה מקופסת שימורי המרק של אנדי וורהול.
את הבגדים של לה-קסטלבאז'אק מכירים רבים, אך עיצובי הפנים שלו מוכרים פחות. "תמיד הייתי מוקסם מעיצוב", הוא אומר, "האנשים הראשונים שרציתי לפגוש לא היו מעצבי אופנה". יש לו חולשה מיוחדת לצבעי הסוואה ולדובונים: כשחיבר 40 דובונים ויצר מהם מעיל, אימצו לעצמן דיאנה רוס ומדונה את המראה הממולא. "יש לי צד פופוליסטי, רוקנרולי, שאני גאה בו" הוא אומר. "אני אויב רדיקלי של שלמות. אני חושב שהייתה לי קריירה שהלכה נגד הזרם מפני שאני חשדני לגבי שלמות, בייחוד מכך שהיא מגבילה את הדימיון. היא מוחקת כל אפשרות של תאונה. ממלכת הפנטזיה שלי בנויה מתאונות".
אחת ה"תאונות" ארעה ב-1997 כשהתבקש לעצב בגדים לאפיפיור ובני לווייתו - 50 בישופים ו-500 כמרים - לקראת ביקורם בפסטיבל נעורים בפריס. דה קסטלבאז'ק בחר לעטר את הגלימות שעיצב בצלב ענקי, בצבעי דגל הגאווה. "אנו חיים בחברה סטרילית יחסית שאני יכול לכנותה קריוקי, זו בעצם חברה של סלונים" הוא מסביר, "עכשיו אני רוצה לעשות כמה אלמנטים נדירים - 'לאנשים נדירים, דברים נדירים' כמו שאמר ניטשה. אני רוצה ייחודיות, אני רוצה ריבוי וייחוד. אני מלא בסתירות.
