השראה סמויה

כך פותחת אורלי רובינזון את ספרה החדש: "'הספר עיצוב מקומות בילוי' הוא בעיקר ספר השראה לעיצוב פנים - ספר שהדפדוף בו הוא מקור לרעיונות, לכיווני מחשבה ולעקרונות עיצוביים שמקורם אמנם במקומות בילוי, אך יישומם עשוי להתאים לכל דירה, בית, משרד, חנות וכו'". האמת שמשפט הפתיחה הזה גרם לי להתמקד בשני רעיונות המגולמים בספר: האחד הוא אקט "הדפדוף". השני הוא כיווני המחשבה וההשראה שעלו בי לנוכח העקרונות שהספר מציג.

בלי משחקים מקדימים בואו נתחיל באקט עצמו. אז מיהו הדפדפן שיצא עכשיו בגרסה האינטרנטית אקספלוררית מס' 7? זהו אדם מתלהב בקלות, מגיב סדרתי לכתבות, מחפש צבע, דם, ציצים, אקשן. לא אגזים אם אומר שכשם שפעולת הדפדוף היא קלילה גם הוא אדם קל דעת, בלתי מתחייב ושטחי. לא אחד שיתחיל לקרוא כתבת ביקורת ארוכה, מעמיקה והגותית מעט. הוא מנוי על ידיעות אחרונות ומגזין קליל לעיצוב ובטח לא על "הארץ" ו"סטודיו". זה אחד שמתעסק רק בתמונות. מקסימום יקרא איזו כותרת בתנאי שהיא בגודל פונט 50 לפחות ובצבע אדום זוהר. זה האדם של הדור שלנו - דור האינטרנט.

אבל נדמה לי שאתרי שיתוף התוכן והתמונות באינטרנט עושים את העבודה טוב יותר. הדפדוף שם פשוט, זול, עולמי, זורם ובעיקר עדכני. כי כמה עדכני יכול להיות ספר זה שעבודת ההכנה לו לקחה שנתיים, בעוד מקומות בילוי מתעדכנים בערך כל שנתיים שלוש, וממוצע משך החיים של מקומות בילוי בישראל הוא חצי שנה. רב הסיכויים שעוד שנתיים, חצי מהמקומות כבר לא יהיו בין החיים או יעוצבו אחרת. בקיצור, אם אתם בעניין של אקט הדפדפנות, מרחבי האינטרנט, חנות הספרים הקרובה למקום מגוריכם, מנוי על מגזין עיצוב או ישיבה במקום אפלולי ושכוח אל כמו ספרייה, שאיש כיום אינו יודע מהו מקום זה והיכן הוא נמצא, יכולים לענות ביעילות על רצון זה הנמשך כדקה וחצי. אלא אם כן אתם מאלה שצריכים ספריית השראה פרטית אצלכם בבית או במשרד.

על הכריכה הפנימית של הספר, מתחת לתמונתה המוקפדת של רובינזון, מופיעות המילים: "ספריה נחשבים למובילי דעת קהל בתחום העיצוב והאדריכלות בישראל". לאחר דפדוף בספריה האחרים בסדרה, אני נאלץ לקונן על הציטוט המופלא. ייתכן שספריה של רובינזון מובילים את דעת הדפדפנים בישראל לדקה וחצי, אבל בהחלט לא את תחום העיצוב, ובוודאי שלא את תחום האדריכלות בישראל מעבר לאותה דקה וחצי. ולא בטוח שזו אשמתה: כמעט אין ספרי עיצוב ואדריכלות מקוריים בארץ, והסיבה העיקרית היא שאין להם שוק. כך אנו נאלצים להסתפק באלבומי תמונות, שהם למעשה מגזיני עיצוב מהודרים בכריכה קשה. את אלה הציבור עוד קונה.

חבל, אני מניח שאם היתה יותר דרישה, יותר התעניינות, ויותר דעת, ייתכן שרובינזון, שלה נתח שוק נאה, היתה יכולה להרשות לעצמה לערוך גם ספרים ולא רק מגזינים בכריכה קשה.

בהיותה מונופול בשוק, צריכה רשות ההגבלים שלי לפקח אחר מעשיה ביתר שאת. וכאן אנו עוברים לנושא השני שהוא להזכירכם: מקור לרעיונות, כיווני מחשבה והשראה. נניח שקיבלתם השראה מהספר, עכשיו צריך לחשב איך לממש אותה, ובשביל זה צריך כמה פרטים שאין באלבום, כמו: מעט מדי תכניות וחתכים של כל מקום, מידות, פירוט של חומרים, כמה מילים של האדריכל או המעצב, הסבר מילולי או גרפי מאיפה צולמו הצילומים ומה רואים, ואולי לא נעים להגיד זאת בפה מלא - גם מחיר. כן, עלות הביצוע היא דבר חשוב ומקובל מאוד היום בעולם, וחבל שנושא זה לא עולה בכתיבה הישראלית בכלל. לא רק שהוא לא עולה אל פני השטח, אלא אפילו יורד למחתרת.

פרסומת סמויה ותוכן שיווקי זה הדבר הכי חם היום בשוק. כמעט כל תכנית טלוויזיה וכל כתבה, משלבת באופן סמוי פרסומות או תוכן שיווקי, במסווה של כתבת צרכנות מעמיקה. הספר הזה בהיותו מגזין בכריכה קשה, מסווה את הפרסומות ברכות. מדוע צריך לראות תמונה יפה של כרטיס מאסטרקארד עם חשבונית עסקה בין תמונות יפות של חנות קסטרו, עם שלט ענק ולוגו זוהר ובולט? ולמה בכל המקומות מגישים על הבר רק יינות רמת הגולן והברמנים מוזגים לעלמות ענוגות ובלתי סמויות מי סודה של טמפו? ובכלל, למה תמונת חוץ של מסעדת ננה-בר צריכה להעלם מאחורי קלוז אפ יפה של מכונית סובארו חדשה, שגם חונה על אדום לבן וגוזלת חצי מדרכה?

ידידי הצלמים (למען גילוי נאות יש להזכיר כי אני כותב במגזין בניין ודיור, ומכיר את חלקם כמו חלק מהמעצבים), גם הצילום הכי אמנותי של כרטיס מאסטרקארד מונח ברישול על שולחן בקדמת הפריים כשברקע צילום המסעדה, אינו יכול לעורר בי השראה עיצובית.

אילולא אינדקס החברות שבסוף הספר, עוד יכולתי לחשוב שהבעיה איתי ורק אני הוזה את הסמויים. לצד אינדקס זה נכלל גם אינדקס האדריכלים. מבט חטוף מגלה ש"סטודיו גד" זכה ב-2 צילומי שער פתיחה ושש כתבות!!! גדי ידידי, אני מכיר אותך שנים ויודע שעיקר עיסוקך הוא בעיצוב מקומות בילוי, אבל מתגנב לליבי החשש (או שמא חשד) שספר זה הוא בשבילך עוד מדור פרסומי.

לדעתי אפשר היה לוותר על אולם האירועים "קסיופאה", שאינה אחת מעבודתיו המרהיבות של גד, ועם זאת, הספר עדיין היה עומד על תילו. להיפך אולי היתה הזדמנות גם למישהו אחר להיכנס לספר. השאלה היא כנראה אם היה לו מספיק כסף. כי היום בעל המאה הסמויה הוא מוביל הדעה. דעת הדפדפנים.


'עיצוב מקומות בילוי' מאת אורלי רובינזון. 289 עמ', כריכה קשה, הוצאת כנרת. מחיר מומלץ לצרכן: 148 ש"ח