כשאילן ויסברוד הגיע לניו יורק בתחילת שנות ה-90, שרר בעיר מיתון קשה. ויסברוד מצא את עצמו, כמו מעצבים צעירים רבים בעיר הגדולה, מחפש הזדמנות לפרוץ. אחרי חודשים ארוכים של ציפייה ו"תכנון למגירה", נקרתה בדרכו הזדמנות: ויסברוד התקבל לצוות שעיצב את מלון ה"ניו יורק פאלאס" היוקרתי, פגש במעצב הנודע אדם טיהני שתכנן את מסעדת המלון, והוזמן לעבוד במשרדו המצליח. במסגרת עבודתו אצל טיהני היה ויסברוד שותף לעיצוב הפנים של מסעדת "אוסקר" במלון וולדורף אסטוריה, וכן לתכנון הפנים המחודש של מלון המלך דוד בירושלים.
לא חלף זמן רב וויסברוד החל לתכנן ולעצב באופן עצמאי, במקביל לעבודה אצל טיהני. הפרויקט העצמאי הראשון היה "ריפבליק" - מסעדת נודלס ניו יורקית שעוצבה בסגנון מודרני, מינימליסטי ובעיקר שיקי: רהיטים פשוטים ופונקציונלים מעץ, וצילומים אופנתיים בשחור ולבן המכסים את הקירות. המסעדה זכתה להצלחה מיידית, והפניות החלו לזרום: ויסברוד תכנן את מסעדת "קפיטריה" בצ'לסי, ואחריה את "בונד סטריט" - מסעדה יפנית אקסקלוסיבית. "בונד סטריט" מעוצבת בקו נקי ומזמין, המשלב מוטיבים יפניים אך אינו נופל לקלישאות אוריינטליות המאפיינות מסעדות רבות במערב. "לא רציתי לעצב עוד מסעדה יפנית", מסביר ויסברוד, "התבוננתי בעיצוב יפני וניסיתי לברר מה הופך אותו ליפני, אחר כך התאמתי את המאפיינים שמצאתי לניו יורק".
בהמשך עיצב ויסבורד מלון בוטיק של רשת W במקסיקו סיטי, במלון נוסף של רשת W בסיאול שבקוריאה, שזכה בציון תקדימי של שישה כוכבים.
