שחור-לבן

זהו מעין מקדש", מעידה בעלת הבית, סוחרת אמנות, על דירת הגג שעצבה מחדש תוך יצירת קונטרסט בין הקירות הלבנים לרצפה השחורה. עיצוב הדירה - 150 מ"ר בשני מפלסים - לא שינה את חלוקת החלל המקורית, אלא בעיקר את הצבעים. הספרייה, המדרגות ומסגרות החלונות בסלון שהיו בגוונים כהים נצבעו בלבן, ואילו רצפת האלון נצבעה בשחור מבריק. ההשראה לצבעים נבעה מהסגנון הקולוניאלי, המשלב בין רצפה כהה לרהיטים בהירים, ומתאים מאוד לחלל המרווח של הסלון.

חיזוק נוסף לאווירה מספקים מסכי עץ מתנייעים שמוקמו לפני חלונות הזכוכית הגדולים, הפונים מזרחה אל הרחוב. המסכים - מסגרות עץ לבנות המחולקות למלבנים שמאחוריהם נמתח בד פשתן טבעי - משמשים אמצעי יעיל לסינון האור וליצירת החיץ בין הפנים לחוץ.

האור משחק תפקיד מרכזי בדירה, שחלונותיה פונים גם לדרום ולמערב. תנועתו בחללים מורגשת, מקנה להם אופי אחר בשעות שונות של היום. לובן הקירות והרהיטים הבהירים מחזקים את האפקט.

עיסוקה של בעלת הבית הביא אותה לרצות לנוח מאמנות בקינה שלה, ולכן העבודות היחידות התלויות בחדר המגורים הן מעשה ידיה - הומאז' פרטי לתל אביב, ביתה השני אחרי שבדיה. על קיר אחד, מעל ספה לבנה, תלוי טריפטיק - צילומים מעובדים של קיר הזכוכית בתיאטרון הבימה, באחד מהם משתקף הבנין בו ממוקמת הדירה.

משני עברי האח המודרנית תלויות סדרות תצלומים בשחור לבן של בניני באוהאוס תל אביביים. את המגע הבינלאומי מספקים ארון עץ בן 150 שנה מסין, שולחנות קפה נמוכים משוודיה, דלת עץ ישנה ממרקש התלויה על הקיר וקופסאות עשויות עיסת נייר שמקורן במנצ'וריה, ששמשו במקור לאחסון כובעים.

לצד חלל המגורים ממוקם במפלס הראשון גם חדר השינה, כולו בלבן, הנפתח לחדר רחצה קטן ועוד חדר עבודה, חדר אורחים וחדר שירותים נוסף. המדרגות ממול לדלת הכניסה, מקבילות לספריה בצורת ריש, מטפסות אל המטבח הפונה למרפסת גג רחבת ידיים. בעלת הבית עצבה את המטבח בהשראת סגנון ה"שייקר" - גם כאן שולט הגוון הלבן, מבליט עוד יותר את הציור הכחול שעל הקיר. הכיסאות מסביב לשולחן האוכל מעוצבים בסגנון "גוסטביאנסק" השבדי, וכך גם שעון הקיר שיוצר בגוטנברג ב-1850.

בהמשך למטבח נמצא חדר הסבה נוסף, המשמש כחדר טלוויזיה. יציאה למרפסת אחורית קטנה מובילה למדרגות ברזל המטפסות לגג ולתצפית על גגות העיר, המסכמת את המסלול שתחילתו בסלון הקולוניאלי וסופו בכאן ועכשיו התל אביבי.