שגעון: כך הפכה אמנית עם הפרעה נפשית קשה לאחת הנשים המשפיעות בעולם

בכל בוקר יוצאת יאיוי קוסמה מבית החולים הפסיכיאטרי שבטוקיו, חוצה את הכביש ונכנסת לסטודיו. היא מתמסרת לאמנות שלה כל יום מתשע עד שש. אותה אמנות שהפכה לאחד הדברים המדוברים והמרתקים בעולם ויתרה מכך, הצילה את קוסמה מעצמה. האמנית היפנית שנולדה וגדלה במוצומטו אובחנה בגיל 10 כסובלת מהפרעה נפשית קשה, אבל זה לא מנע ממנה לצייר. אימה לא אהבה את הרעיון ואסרה עליה לצייר. "את צריכה להתחתן עם אדם עשיר ולהיות עקרת בית", שיחזרה קוסמה בתערוכה שנערכה לכבודה במוזיאון הטייט בלונדון ב-2012. "אימא שלי לקחה לי את הקנבסים והדיו". אבל קוסמה לא הרפתה. היא המשיכה והמשיכה, כי ידעה שבלעדי הציורים היא לא תוכל לחיות. היום, בגיל 87, אחרי מייצגים רבים ותערוכות יחיד במוזיאונים הנחשבים בעולם, קוסמה מוכתרת על ידי טיים מגזין לאחת הנשים המשפיעות בעולם האמנות. אבל אל תטעו, הדרך לשם לוותה במסכת קשה של ייסורים והתמודדויות במחלה נפשית.

"כמה שנים מתום תקופת הכיבוש האמריקאי ביפן, ב-1955 קוסמה נסעה לניו יורק. היא הייתה אז אמנית צעירה וחברה אל מילייה האמנים העכשווים", אומרת ד"ר אילת זהר, מרצה בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב, המתמחה במחקר אמנות עכשווית ביפן "היא לא הייתה מוערכת אז, חשוב להבין שהייתה זאת תקופה של שיח גברי. עבודותיה של קוסמה לא ענו על ההגדרה של אמנות מינימליסטית וגם לא אמנות הפופ ארט".

"כשהגעתי לראשונה לניו יורק", סיפרה קוסמה, "הלכתי לאמפייר סטייט בילדינג וכשראיתי את העיר הגדולה הבטחתי לעצמי שיום אחד אכבוש את ניו יורק ושמי יוכר בעולם בזכות התשוקה שלי לאמנות וכמויות האנרגיה היצירתית שטמונות בי".

"תחילת העבודה שלה בניו יורק עסקה עסקה ברשתות אינסופיות, שתיפקדו כמסננות, או מערכות של חורים בקיר" מספרת זהר. "מערכות אינסופיות שמייצגות סוג של שחרור עצמי. תחושה של דיפוזיה שהיא חיה בתוכה. תחושה של אדם ש"האני" שלו חדיר, כזה שנתון לתהליכים חודרניים ועולמו הפנימי מתפורר. ההזיות שעוברות בראשה של קוסמה כמו הפכו למשהו ויזואלי".

אחרי תקופת הרשתות קוסמה התחילה בסדרת אובייקטים פאליים. סדרה אובססיבית, בדיוק כמו הרשתות. לא פעם אמרה קוסמה שהאובססיה של פחד היא הנושא העיקרי בעבודתה וכך, גם הדימויים הפאליים. לאחריהם, בשנות ה-60' הגיעו הנקודות. קוסמה ציירה מיליוני נקודות על אובייקטים שונים. יש והיא מופיעה ביניהן בתמונות כעלמה צעירה ויש שקוסמה משתלבת ביניהן בבגרותה עם הלוק המוכר שהפך לסמל המסחרי שלה – פאת קארה אדומה הנראית כמו חלק מהנקודות העצומות שלה. "הנקודות האינסופיות כמו מייצגות אבדן של האובייקט במרחב", מבהירה זהר. הן משתלטות על כל חלקה וכאילו שואבות וסוחפות את הצופה לעולם הפנטזיה המוטרפת שיצרה האמנית. הנקודות מצליחות להפנט בכל מדיום שבו הן מופיעות: מציור דרך פיסול, וידאו, מייצגים ועד חללים מסחריים.

למרות הביקורות שהופנו כלפיה קוסמה הספיקה לזכות להערכה בתפוח הגדול, היא אפילו הקימה מותג של פרטי אופנה שנמכר בכלבו היוקרתי "בלומינגדיילס". המותג כלל בין היתר מכנסיים ומעילים, כולם כמובן על טהרת הפולקה דוטס. לפני כשנתיים אף שיתפה פעולה עם בית האופנה המוכר לואי ויטון בעיצוב קולקציה נועזת המאפיינת את עבודותיה. גם חנויות המותג לבשו את הדי אן איי היוצא דופן של האמנית.

קוסמה לא מתעסקת רק בוויזואליה ובהיבט החיצוני של הנקודות. היא משייכת לכל מה שיוצא תחת ידיה היבטים תרבותיים, פמיניסטיים ואף השתמשה באמנות ככלי להעברת מסרים פוליטיים כדוגמת ביקורת על המלחמה בווייטנאם.

בתום 15 שנים של יצירה בניו יורק – ללא טיפול נפשי - קוסמה התמוטטה מכל ה"קרנבל" שסבב אותה והביקורת שהופנתה כלפיה. וכך, למרות החוויות הטעונות שהיו לה ממולדתה, היא בחרה לשוב ליפן בשנות ה-70 ובלבד שתוכל להמשיך וליצור. "החזרה אל הארץ אותה עזבה בנעוריה לא הייתה פשוטה. התייחסו אליה כאל משוגעת ולא כאמנית משמעותית עד לרגע שהיא הוזמנה להציג בתערוכת יחיד בטוקיו במסגרת המחקר סביב אמנויות (נשים) יפניות" אומרת זהר. "ב-89' כשקוסמה הייתה בת 60 חל המפנה המשמעותי. אנשים החלו להגיב לעבודות שלה, להכיל אותן בפתיחות ולקבל את מצבה כלגיטימי. זאת גם ככל הנראה הסיבה שהיא קיבלה את התואר מהטיים מגזין".

כאמור, קוסמה חיה ויוצרת בימים אלה בטוקיו. היא מלווה בצוות רפואי בבית החולים שבו היא מתגוררת, האחראי לאיזונה הנפשי. בנוסף, היא עובדת בסטודיו הסמוך לצד אסיסטנטיים ומפיקים שמסייעים ל"מותג" יאיוי קוסמה להמשיך ולהפיץ את בשורתה האינסופית ברחבי העולם. בימים אלה קוסמה מציגה תערוכה גדולה ב"ויקטוריה מירו", הגלריה המוערכת לאמנות עכשווית בלונדון. התערוכה כוללת ציורים חדשים, פסלי ענק של דלעות וחדר מראות.