הבית הממוקם בעיר טורונטו בקנדה, תפקד בעברו כהאנגר פתוח לאחסון חומרי בידוד לבנייה. המבנה הוצע למכירה זמן רב ללא "קופצים", עד שזוג האדריכלים Peter Tan and Christine Ho Ping Kong פגשו בו לראשונה בשנת 2001 ומייד הבינו את הפוטנציאל הגלום בו-. נתוני הפתיחה הבסיסיים שכללו רק שלושה קירות מעטפת בנויים מבטון היו מושלמים עבורם. כך הם רכשו מבנה + מגרש במחיר שאפשר להם להמשיך בנייה על פי טעמם האישי בו ולהגשים בו את כל רעיונותיהם. להתעקשות על רכישת המבנה הייתה סיבה נוספת חשובה לא פחות מבחינתם, והיא לתרום לתהליך העירוניות המתחדשת בטורונטו וליצור מרחב התורם לחזות האזור מבלי לשבש את מרקם השכונה.
על מנת להתגבר על מגבלות האזור המתועש הם יצרו בית פרטי מאד, מעין "בועה" סגורה שלא צריך לצאת ממנה: לבית החדש אין חלונות הפונים לרחוב והוא מתכנס סביב שתי חצרות פנימיות- אחת בכל קומה- כך שכל חלונותיו פונים אל המרחב פנימה. קירות הבטון של המבנה המקורי נשארו כפי שהיו, אטומים וגבוהים, למעט שני פתחים חדשים שנפערו בקיר החזיתי, אך גם הם אינם מעידים על המתרחש מאחוריהם.
במגרש הנותר נתחמה חצר באמצעות מבנה חד קומתי שנבנה בצידו השני, כשהוא משמש את בני הזוג כסטודיו לעסק המתפתח שלהם הנקרא Studio Junction. קיר חיצוני נוסף נבנה בהמשך לקו המבנה בחזית הבית, כדי לתחום את חצרו כלפי הרחוב, וכך נוצרו בית וסטודיו התוחמים חצר פנימית. בין קירותיו של המבנה המקורי נבנתה קומה נוספת, שהשלימה את הפיכת המחסן לבית דו קומתי המיועד למשפחה בת 4 נפשות.
הכניסה לבית ממוקמת בפינת המבנה, ונעשית דרך החזית הפונה לרחוב במעלה שלוש מדרגות בטון שנבנו כחלק מערוגת ירק שנשתלה לאורך הקיר, וכניסה נוספת, מהפינה השנייה של המבנה, מובילה ישירות אל הסטודיו. הכניסה הראשית היא דרך פתח בקיר המוביל למבואה שמשתרעת כחלל בפני עצמו ונטמעת בחזית המעטפת. קומת הקרקע מתוכננת בתוכנית פתוחה ובאופן סימטרי המותיר את המטבח והסלון בלב הבית, כשהם מקיימים רצף ליניארי אל לב החצר. חלל הפנים הנפרש עם הכניסה מזמן רצף חללים ומבטים מתמשכים אל החצר- לרחבה שטופת אור שמש בה מרבים הילדים לשחק ובכך נשמר קשר עין בינם לבין ההורים, מן הבית אל החצר ועד חלל הסטודיו.
בעומק הבית, מתנשא החלל לגובה כפול, כאשר התקרה הגבוהה שפתוחה אל החוץ מאירה אותו באור טבעי, ובתוך כך גם שולחן ארוך הניצב באזור זה ומהווה משרד ביתי. בדופן הקומה ממוקם גרם המדרגות המוביל אל הקומה השנייה, שתוכננה בקו מקביל לאורכה של חצר פנימית החוצה את המבנה כולו. צידה האחד מחדיר אור דרך חלונות ממוסגרים וקבועים אל הקומה הראשונה וישירות אל המשרד הביתי, ולאורך צידה השני תוכננו החללים הפנימיים - שירותים וחלל רחצה, ובמקביל אליהם חדר השינה של ההורים וחדר השינה של הילדים.
החצר שחוצה את המבנה מקנה לצורתו החיצונית צורת H ולא ריבוע כפי שהייתה לפני הבנייה, ובכך מושג בית סגור כלפי הרחוב, שאינו מסגיר את העובדה שבקומתו השנייה קיימת חצר, ומצליח להיות פתוח לסביבה המוגדרת כסביבה פנימית תוך יצירת אופי מופנם ותחושה אינטימית. החללים בקומה השנייה נפתחים ונסגרים באמצעות מערכת רציפה של דלתות הזזה מעץ, כך שכאשר הן פתוחות כל החללים מתמזגים זה בזה ונוצרת תחושת פתיחות וחלל מואר ומאוורר כולו.
"מדובר על תהליך של גילוף המרחב על מנת להחדיר את האור פנימה."מספרים בני הזוג שנפגשו בעת שלמדו אדריכלות באוניברסיטת טורונטו. (טאן עבר לטורונטו עם משפחתו לאחר שאת ילדותו בילה בקמבודיה, תאילנד, הנובר ואונטריו, הו פינג קונג, ילידת טורונטו, נולדה בג'מייקה למשפחה סינית-ג'מייקנית) עם תום לימודיהם נסעו השניים בעולם ומצאו עניין רב באדריכלות של ספרד, מקסיקו, ומחוז רג'סטאן שבהודו. "המקומות שאהבנו כללו חצרות", אומרת הו פינג קונג, " כאלה בהם מקור האור מגיע מלמעלה."
פרויקט הבית סיפק לטאן התמחות יוצאת דופן בתור נגר אמן, שהפך להיות עבורו עיסוק חדש בנוסף להיותו ארכיטקט. במשך חמש שנים הוא ביצע עבודות עץ במרץ רב, כשאת רזי המקצוע הנדרשים לאורך הדרך הוא לומד בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב המאוחרות, ואין ספק שהוא הביא את רמת הנגרות בבית לכדי רמה של יצירת אמנות. היום הוא גאה לספר כלאחר יד שכל המידע שאתה צריך נמצא שם בחוץ. אך גם מודה ש"זה היה תהליך תובעני עד הרגע האחרון" הבית כולו הוא מעשה ידיו שיצרו מרחב מנוצל עד תום לאחסון, אסתטי, ונאמן לתפיסת החיים האורגנית של המשפחה ולחיים בקרבה לטבע. השימוש בעץ ניכר בכל משטח חשוף, וחלל הפנים נראה כמקשה אחת מורכבת העשויה כולה ארונות. כל משטח מחופה בעץ מהגוני בוהק, אשוח או עץ טיק, וכל פאנל הותאם בהתאמה מושלמת ובהקפדה דייקנית על פרטים, שהינה חלק בלתי נפרד מאמונתו ומתפיסתו של טאן את המלאכה ומאישיותו "ישנה רמת גימור בדרגת אמנות שצריך להגיע אליה, אם זה לא מושלם העבודה פשוט תיעשה מחדש."
עבודת הנגרות שלו חושפת מגוון של השפעות אדריכליות ומקורות השראה. אחד מהם הוא ה"גיבור" של בני הזוג, לואיס קאהן, מגדולי האדריכלים המודרניסטים שהפך את נושא התאורה הטבעית למוקד כל פרויקט ועיצב את כל פריטי הריהוט בבתים שתכנן. לדברי טאן הגימורים והמחברים לקוחים ממסורת הנגרות היפנית, וניכרות בהם גם השפעות מהתקופה הוייקטוריאנית של האדריכלות המקומית, מבתים בסגנון אייכלר (Eichler) והמודרניזם המאפיין את האדריכלות העכשווית בקליפורניה. פריטי הריהוט האחרים שניצבים בסלון הינם פריטי וינטאג' שאספו בני הזוג, והם משתלבים בעיצוב פנים התואם את רוח התקופה בה נבנו ויוצרים מרחב אלגנטי לאירוח.
חדרי השינה של הילדים וההורים הינם ססמוכים זה לזה. בין מיטתו של הילד הקטן בחדר הילדים למיטתם של ההורים ישנה מחיצה הניתנת להזזה היוצרת חדרים פרטיים למחצה, וכשהיא פתוחה ישנה גישה ישירה בין המיטות והחדרים להבטחת קשר עם הילדים הקטנים. המיטות בחדרי השינה נבנו על ידי טאן כנישות המשתלבות בארון הקיר הנמתח מרצפה ועד תקרה כמקשה אחת המהווה את דופנו של החדר.בין מיטתו של הילד הקטן בחדר הילדים למיטתם של ההורים ישנה מחיצה ניתנת להזזה היוצרת חדר פרטי למחצה, וכשהיא פתוחה ישנה גישה ישירה בין המיטות והחדרים להבטחת קשר עם הילדים הקטנים. לכשיתבגרו, אומרים האדריכלים, תותקן במקומה מחיצה קבועה והחדרים יהפכו לנפרדים.
הבית הוא אחד הפרויקטים הראשונים בדרכם המקצועית של בני הזוג, שהקנה להם פרסום עולמי ופרסים רבים. עכשיו, הם אומרים, הם מרגישים מצוידים היטב בניסיון עשיר כדי לעשות את אותו הדבר לאחרים. "אנחנו אדריכלים טובים יותר, עם הניסיון והידע שנובעים משילוב של אדריכלות, אמנות וסטודיו לעיצוב נגרות מותאמת אישית. בית זה משקף את העניין שלנו באורבניזם, בפואטיקה של אור ומרחב, ואת הידע המקצועי שרכשנו בעשיית נגרות איכותית."
לפורטל העיצוב מבית מגזין בית ונוי