אז מה אם הרצפה עקומה

אדריכלים ומעצבים רבים, מאמינים שיש להחזיר לטבע את אשר לקח ממנו האדם כאשר בנה על האדמה בניינים וגזל ממנה שטחים ירוקים. אחד מגדולי המחזיקים באמונה זו, שהשאיר אחריו מבנים בהם יישם הלכה למעשה את תורתו, היה פרידנסרייך הונדרטוואסר – אמן רב-תחומי, שנולד בווינה למשפחה יהודית שמרביתה נספתה בשואה. שמו המקורי היה פרידריך סטוואסר, והוא שינה אותו לשם שמשמעותו בגרמנית היא "ממלכת השלום" או בהרחבה, "בעל שלווה ומאה (הרבה) מים".

תקופת לימודיו המקצועיים הסתכמה בשלושה חודשים ויום והיא נחלקת בין האקדמיה לאמנות יפה בווינה, בה למד שלושה חודשים, ובית הספר היוקרתי לאמנות יפה בפריז, שם הצליח להחזיק מעמד יום אחד בלבד. כשרונותיו הטבעיים, שמעולם לא רוסנו על ידי אסכולות ולימודים מסודרים, אפשרו לו לצאת בהכרזות שנוגדות כל תפישה אדריכלית, עיצובית או אמנותית. למרות ההבנה העמוקה שלו בכל הנושאים בהם עסק: ציור, פיסול, עיצוב ואדריכלות, הוא בז לכל תיאוריה מובנית. לדבריו, "רצפה עקומה היא מלודיה לרגליים" ואילו "רצפה ישרה היא המצאה של אדריכלים, שנועדה לשרת את מכונות הבנייה ולא את הדיירים". הונדרטוואסר, שהאמין ש"קווים ישרים הם כליו של השטן", אף פעל ותכנן ברוח זו ותוכניות הריצוף שלו (שחלקן אף בוצעו בפועל) כוללות, בין היתר, רצפות עקומות.

הוא היה אמן גדול עם נפש ילדותית חמה ומתוקה. בעבודותיו הארכיטקטוניות ניכר שילוב מדהים בין פרישות גיאומטריות שונות ומרתקות לבין צבעוניות עליזה ששולבה עם צמחייה, שיצר מבנים שנראים כאילו נלקחו מאגדות ילדים. בכניסות מפוארות לבניינים שבנה, הוסיף גימורי גלזורה צבעונית מבריקה בשילוב עם ציפויים מוזהבים, ובמדרגות משולבים אריחי טרה קוטה פשוטים עם אריחים צבעוניים, המשרים תחושה של תכשיט משובץ אבנים יקרות. גם כאשר תכנן כנסיה (בבארן-באך שבגרמניה), יצר מבנה שנראה כאילו נלקח מהספר "צ'ארלי והשוקולדה" – שעל גגו צריחים מוזהבים וגן מלבלב, מוכתם בפרחים.

לא רבים הם הבתים שהשאיר אחריו, אבל כל בית, בכל אחד מהמקומות בו הוא ניצב, נקרא "בית הונדרטוואסר". בתי המגורים, המסעדות, המלונות והשירותים הציבוריים שתוכננו ונבנו על ידו, שיקפו את תפישת עולמו. חזיתות הבתים משדרות גיאומטריה אורגנית רכה, צבעוניות ושמחה. בשנת 1972, פרסם מניפיסט שכותרתו "זכות החלון שלך – זכות העץ שלך" בו דרש שלכל אדם השוכר או רוכש דירה, תעמוד הזכות לצבוע ולקשט את הקיר סביב החלון ככל שידו משגת ועל פי טעמו האישי. כך ניתן לראות מרחוק את האינדיבידואליות של כל אחד מהדיירים, כי לטענתו: "רק מי שחושב באופן יצירתי ישרוד בעולם הזה ובעולם הבא".

פעילותו בחיי החברה והסביבה לא הסתכמה בהפצת כרוזים. הוא הפגין בעירום, כאשר ניסה לקדם תכנון אסלות שירותים נטולות מתקני שטיפה, לחיסכון במים, ונאם בפני הסנאט בארה"ב בעד מדיניות אקולוגית ונגד אנרגיה אטומית. כצייר, עיצב כרזה שעליה נכתב "בין עצים אתה בבית", ואת כל ההכנסות ממכירתה תרם לפרויקט ייעור הנגב בישראל. בין יתר הדברים פרסם, בשנת 1991, את "היער העירוני", בו גיבש את מסקנותיו לטובת שילוב גינות ירוקות במרקם עירוני, כי הצמחייה מייצרת חמצן, משפרת אקלים, מגוננת על תושבי העיר מהחוץ בדומה לווילון אקולוגי, מספקת צל ומפחיתה את עומס החום. אל העצים הגדלים בעיר יבואו הציפורים, אל הפרחים - הפרפרים, וכך ישובו השמחה והיופי אל העיר ואל החיים בה. ועוד כתב: "את גן העדן רק אנו יכולים להביא בידינו שלנו וביצירתיות שלנו. יש החושבים שבית הוא בעיקר קירות, אני חושב, שבית הוא בעיקר חלונות, ולכל חלון יש את הזכות להיות מה שהוא רוצה להיות, בלי כל קשר אם הבית הוא מודרניסטי, ברוקי או בסגנון אר-נובו, מדוע שלא נמקם מספר חלונות שונים באותו הבית?".

למרות שרוב שנותיו התגורר בניו-זילנד, הבתים שתכנן נמצאים לרוב בגרמניה ואוסטריה. אחד האלמנטים הירוקים הבולטים ביותר בהם השתמש בבנייניו היה גינות גג. עצים וצמחייה בכלל, מופיעים בכל פינה אפשרית בפרוייקטים שלו. באחד מהם, בית מגורים זול להשכרה בווינה, אפילו הגדיל לעשות ונטע עצים, הצומחים מתוך הבית וענפיהם מבצבצים מהחלונות – גן עדן בדירה שכורה.

פרידנסרייך הונדרטוואסר נפטר בשנת 2000, כשהוא מותיר אחריו מורשת של צבעים, צורות וצמחים. את יצירותיו האמנותיות ניתן לראות בבית האמנות שבווינה, אשר נפתח לקהל ב-1991. המוזיאון הפרטי של הונדרטוואסר, שנבנה בשנת 1893 כמפעל לרהיטים, עוצב לפי סגנונו עם רצפה קמורה. במקום תערוכה קבועה של יצירותיו ולצידה תערוכות מתחלפות של אמנים מכל רחבי העולם.