לגור בעיר זה נחמד. קרוב לכל ובמרכז העניינים, אבל מי לא חולם, אי שם עמוק בפנים, על בית בטבע? בית שבו הנוף מהחלון לא עובר דרך ענני פיח ולאוויר יש ריח תמידי של פריחה, מקום שבלילה אפשר לראות בו את הכוכבים ובבוקר לא להתעורר מצליל צופרים. לא לכולנו יש את היכולת, או הרצון, להתנתק מהמוכר לנו ולהגשים את החלום, ורובנו סתם מסתפקים בחופשה השנתית בצימר בצפון, אבל הבית בו אנחנו מבקרים הפעם אולי יעשה לחלק חשק לקום ולהעז.
ביישוב ותיק ומבודד, סביבו בעיקר גבעות טובלות בירק, נבנה בית על שטח באזור הרחבה שממוקם על צלע גבעה שפונה אל הנוף. הקו העיצובי המוביל של הבית הוא מצד אחד הקפדה על פשטות ושלמות, קצת כמו הבתים של פעם עשוי קוביות, ומצד שני קלאסי ורך עם נגיעות כפריות. בתכנון הבית היה תוואי השטח מרכיב חשוב ומרכזי יחד עם הרצון של בעלי הבית ליצור מקום מכניס אורחים, מתאים לילדים מתבגרים, ואיך לא - נוף שייכנס פנימה.
בחוץ:
בחירת החומרים למעטפת החוץ והפנים המשיכה את התפיסה של פשטות וטבעיות שלא מנקרת עיניים; הטיח החיצוני בגוון בהיר, רעפי החרס מגוונים והחלונות בעלי מסגרת בגימור צבע שמנת. בגלל אילוצי השטח נבנה הבית נמוך בשני מטרים וחצי מקו הרחוב, וכך קרה שהבית והחצר תוכננו במפלס אחד ללא צורך במדרגות.
היציאה מהבית נעשית ישירות לטבע אל חצר רחבת ידיים ולא אל מרפסת מנותקת מהקרקע. באותה חצר בנה בעל הבית, חובב הבישול והאירוח, תנור עצים עשוי אבן, פריט שמשתלב יפה עם התפיסה הטבעית של המקום ועושה חשק לפרוש שק שינה בערב קריר ולהביט על הירח בזמן שעולים ממנו קולות האש וריח התבשילים.
נכנסים:
הבית חולק לשני אגפים מפלס תחתון, שבו אגף חדרי השינה ואגף המגורים, ומעליו המפלס העליון, שבו ממוקמת יחידת שינה נפרדת של הבן הגדול. האגפים תוכננו כיחידות נפח שלמות ונפרדות כשבחלק המרכזי, שמקשר בין האגפים, ממוקמים חלל הכניסה, פינת עבודה הפונה לפטיו, שירותי האורחים והמטבח. אגף המגורים מתוכנן בצורת האות L שחובקת מרפסת שהיא גם חלק מהחצר האחורית והחלל הפנימי מתוכנן כך שפינת האוכל נמצאת במרכז השטח ומחברת בין המטבח לסלון. הריצוף ייחודי ועשוי טרצו שומשום מלוטש בגון אבן כורכר - אבני הריצוף שלוטשו יצרו משטח אחיד ללא חריצים, וכעת הוא נהנה מהיופי של הפשטות הדהויה אך עם זאת יוקרתי ואסתטי.
המטבח:
כאן מתאפיין החלל בקווים רכים ונקיים ובסגנון כפרי אך מעודן ולא עמוס, אולי אפילו מעט נזירי, מה שנותן תחושה של מרחב מאוורר. הארונות בגון שמנת, השיש בהיר גם הוא וחלונות הזכוכית הגדולים והחשופים מאפשרים כניסה של אור טבעי. מיקום אי בין המטבח לפינת האוכל ממשיך את תפיסת הגדרת המקום ומאפשר ישיבה משני צדיו, לא תופס שטח גדול מדי בחלל ומשדר פרקטיות - כסאות עץ גבוהים בצבע לבן סביבו, ומעליו תלויים שלושה גופי תאורה מוארכים שמפיצים אור צהוב וחם.
הסלון:
בסלון מוקמה פינת ישיבה שמורכבת מספת עור כהה וכורסאות עץ מרופדות בגוני תכלת וחום. ליד הקיר ניצבת שידה פשוטה ועליה מכשיר רדיו מיושן שכאילו נלקח מימי קום המדינה. שטיח פרסי בגוני בורדו-אדום ניצב במרכז החלל ועליו שולחן עץ בהיר ומשופשף. ארבעת החלונות הגדולים, שמשמשים גם כדלתות אל החוץ, לא מוסתרים מאחורי וילונות, ומאפשרים לירוק שבחוץ להיכנס לחלל הסלון ולהאיר אותו ברכות.
חדרי השינה:
אגף חדרי השינה כולל שני חדרי שינה לילדים, שירותי ילדים ויחידת הורים. האגף מתוכנן כמלבן שלם שפונה לחצר הקדמית שהפכה לפרטית ומוגנת בשל הפרשי הגובה בין הרחוב לחצר. יחידת ההורים פונה לנוף ומילת הקוד בה היא: פשטות. החדר לבן, נקי ומשדר משהו טהור. החלונות הפונים לנוף מכוסים וילונות תחרה עדינים, כמעט בלתי נראים. הקירות לבנים וחשופים אף הם, מה שמאפשר לנוף הנכנס פנימה להיות הקישוט המשמעותי ביותר בחלל. חדר הרחצה של יחידת ההורים בעל עיצוב כפרי מסוגנן גם הוא עם יחידת אחסון מעץ בהיר ובה ידיות במראה עתיק שתופסות את מירב החלל, על הקיר תלויה מראה בעלת מסגרת נחושת כבדה והרצפה עשויה פרקט חום וכהה.
לטובת הבן המתבגר מוקמה יחידה שינה נפרדת ממוקמת בקומה השנייה. מעבר ליתרונות המעשיים של יחידת שינה נוספת בנפרד, העשירה הקומה גם את החוויה הפנימית של כל הבית, ויחד עם מרפסת עץ מקורה בגג רעפים אדום ופונה לנוף הפכה לאלמנט המשמעותי ביותר באגפי הבית.
אז נכון, גג רעפים אדום, תנור אבן בחצר ונוף עוצר נשימה אולי לא בהכרח מספיקים בשביל לעזוב ממש עכשיו את העיר המפויחת, אבל מה שבטוח הוא שבית כזה עושה נעים בעין וגורם לרבים מאיתנו להמשיך ולחלום על יום רחוק שבו יעברו לגור בבית שקט בכפר עם נכדים שיתרוצצו על הדשא. וכן, לפעמים להיאחז בחלום זה הרבה יותר ממה שנדמה לנו.
(צילום: ברק פאוסט/ארנון אשד)
לפורטל BVD לעיצוב פנים מבית מגזין בניין ודיור