היא מתעקשת לכנות אותו תכשיט וחלילה לא מנורה או נברשת (שנדלייר). ארבעה חודשים שהיא עמלה על יצירתה החדשה בסטודיו הסמוך לביתה שביפו, כשהיא מעצבת ומוסיפה עוד פרט ועוד חלק מברזל וזכוכית, ללא סקיצות או רישומים מקדימים. למרות שהיא נושאת פורטפוליו מכובד בן עשרות שנים, האמנית והמעצבת אילנה גור, מסרבת להתרפק על עבודות קודמות שיצרה ובימים אלו, היא משגרת אייקון נוסף שחתום בשמה, המכונה על ידה "תכשיט לתקרה". התכשיט העצום מהווה המשך אבולוציוני ישיר לעבודות העכשוויות של גור וחובר לסדרת רהיטים וגופי תאורה שעוצבו על ידה בשנה האחרונה. מאפיינה הבולט ביותר של הסדרה מתבטא בחוסר תלות בזמן וסגנון המוגדר על ידי גור: "אורגינאלי". בנוסף, צורת העבודה המורכבת בברזל הופכת בידיה של המעצבת לפשוט וקליל כמו היה פלסטלינה. "עבדתי שנים ארוכות בברונזה החל מפסלים גדולים, רהיטים ועד פסלי דקורציה קטנים. לא ניתן להשוואת את החומר הזה לאתגר שיש לי בברזל העקשן והקשיח. הקושי שהחומר הזה מציב בפניי הוא שמניע אותי לפעולה, ליצירתיות ומציאת פתרונות".
התכשיט החדש בדומה לשאר התכשיטים המוכרים לבית היוצר של גור, כבד. מאוד כבד. מיותר לציין שאותו לא צריך לענוד על האצבע או להניח על הצוואר, אך גם עבורו כדאי שתהיה תקרה רצינית שתוכל לשאת בנטל. משקלו כ-200 ק"ג ותלייתו בחדר העיצוב שבמוזיאון בו מתגוררת המעצבת, הצריכה אופרציה מורכבת. כידוע, מבנה המוזיאון של גור מתוארך למאה ה-18, לפיכך, אנשי מקצוע ויודעי דבר הוזמנו לבדוק האם ואיך ניתן לתלות את היצירה החדשה בחלל העתיק.
האייקון החדש נועד אמנם לקשט את המוזיאון והוא מוצג לקהל הרחב, אך הוא ניתן להזמנה מיוחדת ללקוחות שיחשקו בו. בנוסף, גרסה נוספת עם טוויסט מעט שונה של היצירה נעשית בימים אלו ממש. זו צפויה להישלח לתערוכה הגדולה של גור ב"מאנה קונטמפוררי ארט" שבניו ג'רזי הצפויה להיפתח בתחילת ינואר 2014. בתערוכה יוצגו כל פריטי העיצוב של גור שנעשו בשנה האחרונה, לצד עבודות של האדריכל הבינלאומי והמוערך ריצ'ארד מאייר.
צפו: מה אילנה גור חושבת על הטעם הישראלי?
