פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הפיתוי של האובייקט

      עיצוב מרשים ומאמרים מורכבים, לא תמיד נגישים, מאפיינים את הגיליון החדש של כתב העת "בלוק", המתמקד הפעם בעיצוב. "הבעיה בישראל היא שיש יותר שוחטים מפרות, יש יותר ביקורת מעשייה", אומר אחד מעורכיו

      התגובה הראשונה אל מול הגיליון החדש של כתב העת "בלוק" היא התפעלות מהמראה החיצוני שלו. אין ספק שהגיליון בן יותר מ-230 העמודים הוא אחד המרשימים שנראו בארץ בשנים האחרונות: יש בו שימוש בסוגי נייר שונים, טיפוגרפיה מושקעת, משחקי צבע, הדפסים איכותיים של עבודות אמנות ושרטוטים אדריכליים מסקרנים.

      דיוקנה של ברברה סטרייסנד והכיתוב "האף הנוצץ" המופיעים בשער תורמים גם הם לתחושת בלבול; לרגע אפשר לחשוב שמדובר במגזין מיובא שעוסק בעיצוב ובאופנה ולא בכתב עת ישראלי שעוסק בשאלות של אורבניות ואדריכלות. למרות האריזה הנוצצת, חלק מהמאמרים עלולים להיות מורכבים ולא נגישים גם לקורא המשכיל הממוצע.

      מייסדי "בלוק" ועורכיו הראשיים - כרמלה וולק-יעקובי ויפתח אלוני - ביקשו כבר מהגיליון הראשון, שיצא בתחילת 2006, לבחון את ההתרחשות העירונית ולחשוף את המבט על הצומת שבו נפגשות העיר והארכיטקטורה עם אמנות, מדיה וטכנולוגיה. הגיליון הנוכחי, החמישי במספר, מוקדש לעיצוב, ולכן הוא גם מעוצב באופן שונה מהגיליונות הקודמים. לכתב העת גם מונה מעצב חדש, גיא שגיא מסטודיו שועל.

      מרתק או מטריד

      הגיליון, שמחירו 76 שקלים, מחולק לשלושה שערים: "מחוז חפץ", "סופר מודל" ו"תשוקה לאובייקט". כל אחד מהשערים נפתח בחלק אחר של "גן עדן מבשר רעה", מאמר מרתק ומטריד מאת מייק דייוויס. דייוויס, פרופסור להיסטוריה אורבנית וסביבתית באוניברסיטת קליפורניה, מאיר את החצר האחורית של העולם החדש שנבנה בנסיכויות המפרץ ועוסק בשאלות של היעלמות המרחב הציבורי, עובדי קבלן ללא זכויות ותעשיית המין. על שאלתו, האם הדרך לעתיד מסתיימת בדובאי, עונה במאמר אחר האדריכל הנודע רם קולהאס, שדווקא שם "אולי אפשר לראות ניסיון יוצא דופן לשנות את האזור כולו".

      מלבד העיסוק הנרחב בתנופת הבנייה בנסיכויות המפרץ, הגיליון מציג היבטים שונים של התשוקה לאובייקט. ד"ר מירי רוזמרין מאפיינת זאת במאמרה כך: "האובייקט. מה קיים חוץ ממנו? הוא ההבטחה למלא את החסר, הוא הסיבה לקום בבוקר ולזוז... תשוקה-אובייקט-סיפוק. שלוש תחנות במעגל שהתרבות המערבית מקדשת אותו".

      עורכי כתב העת אינם סבורים שהביקורת אובדת בין דפי הכרומו הנוצצים. "אנחנו לא מתביישים", אומרת וולק-יעקובי, שהיא גם ראש מגמה בחוג לעיצוב במכללה למינהל. "כדי לפתח את התשוקה לשיח ביקשנו ליצור אובייקט מושך; שההנאה במבט תגרום לצופה לרצות להיכנס אל תוך המגזין. זו גם היתה המשימה של העיצוב החדש - לתת לכתב העת תחושה של מגזין ולא של ספר".

      אלוני, אדריכל ויזם, מציין כי "הדגש מבחינתי הוא החוויה הכוללת, יותר על השיח ופחות על הביקורת. הבעיה בישראל תמיד היא שיש יותר שוחטים מפרות, יש יותר ביקורת מעשייה. ההוויה של ?בלוק' לטעמי היא בחוויית השיטוט, לעורר מחשבה שמעוררת עשייה".

      ובכל זאת, לפעמים לא ברור למה התכוונתם. למשל הדימוי של ברברה סטריסנד שבשער, שלא מופיע שום הסבר עליו, או חלק מעבודות האמנות.

      וולק-יעקובי: "טקסט לא חייב להיות כתוב, הוא גם יכול להיות דימוי. הדימוי מייצר טקסט בפני עצמו והוא לא תמיד צריך את ההסבר הקטן שבשולי הדף. יש לו חיים משלו. אני חושבת שאפשר להבין את השער בשתי דרכים. מצד אחד זו ברברה סטרייסנד עם כל המטען ההוליוודי הנוצץ שהיא מביאה אתה, דיבור שכל אחד יכול להבין. מצד שני ישנו ההסבר הפרוידיאני למושג האף הנוצץ, שמנסה להסביר באמצעות היחסים בין הילד לאמו את מהות הפטישיזם ומנגנוני הפיצוי. אם פרויד דיבר על יחסים במשפחה, אנחנו לקחנו את זה צעד אחד קדימה ומשליכים את האף הנוצץ לשדה העיצוב".

      אלוני מוסיף: "לא רצינו ליצור עוד כתב עת שלא מבחינים בו. למשל, יש המון גלריות לאמנות אבל את רובן לא רואים, קשה להבחין בהן, הן לא מספיק מושכות. בגיליון הנוכחי יש משהו מושך, גם אם לא מבינים מיד במה הוא עוסק".

      והתוכניות להמשך

      אלוני: "'בלוק' הוא מפעל ללא מטרות רווח ואנחנו משקיעים בו מהזמן ומהכסף שלנו. לא משנה כמה קריאות התפעלות וצמיחה אנחנו מקבלים, קשה ליצור על בסיס רעוע כשבכל פעם לא ברור מאין נוכל לגייס תמיכה לגיליון הבא". בגיליון הנוכחי תמכו מפעל הפיס וקרן יהושע רבינוביץ.

      וולק-יעקובי: "למרות הקשיים אנחנו כבר עובדים על הגיליון הבא ובמקביל אוצרים את תערוכה שתיפתח בהמשך השנה במוזיאון פתח תקוה ושתעסוק במושג הכתם העיוור, בעיקר מהיבטים אדריכליים. זירת הפעילות שלנו היא ישראל ואנחנו לא מוותרים כל כך מהר, אף על פי שלא פעם שואלים אותנו למה אנחנו לא מוציאים את כתב העת גם בשפה האנגלית במטרה לחשוף אותו לקהל רחב יותר. אנחנו לא פוסלים את הרעיון אבל ייקח עוד קצת זמן עד שזה יקרה".