חנן דה לנגה, מעצב, אדריכל ומרצה ב"בצלאל", גר עם אשתו, האדריכלית טל דה לנגה, ושלושת ילדיהם בפאתי תל אביב. דה לנגה עבר למקום לפני עשר שנים כי חיפש חינוך טוב לילדיו, והתמקם בשכנות לגנים ובתי ספר. דה לנגה: "המקום הזה נראה מוזר, אבל משהו בפנים היה נעים, אפילו הרעש של הילדים מצא חן בעיני".
ציפור נייר, מרחפת מעל חדר המגורים.
מימין לשמאל: קערה אפורה שהחליף עם יעקב קאופמן; "MOON" - גוף תאורה בעיצובו של דה לנגה; ציור שקיבל מהאמנית ניצה ליואי.
חלל נמוך תקרה, נקרא בפי דיירי הבית "הצימר" מכיוון שהוא שטוף אור ופונה לחצר.
מסכה מצוירת בטיפקס על מושב אופניים (באמצע), ניצבת מעל האח יחד עם שאר מסכות נבחרות מהאוסף. על הקיר: ציור שצייר לאשתו על אריחי חרסינה שנותרו מיותמים בתום השיפוצים בסטודיו. "הייתי במצב רוח של ציור ולא היו לי דפים".
גוף תאורה בעיצובו של דה לנגה. "זו הפעם הראשונה שהעזתי לצייר קו יחיד".
סדרת מדפים שעיצב, כל רהיט עוצב על פי מחווה אנושית אחרת. דה לנגה: "אני מת על ספרים וספריות, הם מקרינים משהו מהנפש".
מדרגות פח שניצבות במרכז הבית, ירושה מדיירי הדירה הקודמים. דה לנגה: "אני לא בטוח שהייתי עושה את זה באותו האופן, אבל הן מסתדרות עם הבית".
שעון איכרים צרפתי שקיבל מאביו, שהיה אספן שעונים, לכבוד חתונתו: "מתנה מאוד סימבולית לחתונה".
כסאות שעיצב ל"בצלאל". נבחרו במסגרת תחרות פתוחה שערך המוסד לסטודנטים ולמרצים. הכסא ללא מחברים, ולכן הרגליים והמשענת מושחלות למושב.
כסא עץ ועור, הוצג בתערוכה "עיצוב אוטוביוגרפי" בביתן הלנה רובינשטיין. חומריו אינם מעובדים ובמקום כפתורים החליט דה לנגה לחבר את הבד למושב בעזרת אקדח סיכות. "הוא עושה הרבה דאווין, אבל בנוי מחומר רגיש".
רובוט צעצוע שהרכיב ביחד עם בנו, משום מה ניצב בתוך האח.
כסאות בצורת ספירלה, שעיצב דה לנגה עבור מוזיאון המדע בירושלים. המושבים נערמים זה על זה, אל הכיסא התחתון מחוברים גלגלים וכך מתניידים הכיסאות בחלל המוזיאון.
חנן דה לנגה, מגדיר את עצמו כ"כתם שמן על מים" - נוגע במגוון של תחומים מבלי לצלול לאף אחד מהם. על המקצוע הוא אומר: "אני עושה מה שבא לי."