אסקפיזם לונדוני

מלונות פאר קולוניאליסטיים היו מאז ומעולם שם דבר בעולם המלונאות של הבירה הבריטית. מלונות כמו "לינסברר" בהייד-פארק ו"ריץ" בגרין פארק, נודעו בעולם בשל הדקורציה האימפריאליסטית, שירות הבאטלרים הצמוד, קוד הלבוש המחויט והאורחים הנוצצים מעברו השני של האוקינוס האטלנטי.

העיצוב הבריטי המודרני, שצבר תנופה בשנות ה-90, תורגם לסוג חדש של מלונות. בפינות חמד שונות של העיר וכמעט תמיד באיזורי היוקרה המרכזיים, צצו מלונות מזן חדש, שהתאפיינו במספר חדרים קטן ובעיצוב מוקפד ואלגנטי, עם נטייה ברורה למינימליזם.

מלונות אלה, כדוגמת ההמפל במיפייר, ניסו לשמור על פרופיל נמוך כדי למשוך קהל אקסקלוסיבי ואלגנטי, הרגיל לסטנדרטים אסתטיים גבוהים ומחפש התנסות שונה במלון ייחודי.

המפנה הדרמטי ביותר בקונספציה המלונאית הגיע דווקא מארה"ב, כאשר איין שרגר Ian Schrager, איל המלונאות האמריקני, פתח את מלון "סנט מרטינס ליין" St Martin`s Lane בקובנט גרדן בלונדון, ומספר חודשים לאחר מכן את מלון "סנדרסון" Sanderson.

סנט מרטינס ליין ממוקם בלבו של איזור קובנט גרדן במרכז לונדון. הקונספט שנבחר בעבורו, היה מלון כמקדש בריאות ויופי. הבנין המודרני והמרובע בולט על רקע הבנייה הוויקטוריאנית השולטת באיזור. הכניסה למלון היא דרך דלת מסתובבת גבוהה במיוחד, העשויה זכוכית צהובה ומובילה לחלל מרכזי בעל נוכחות תיאטרלית. כדי להתרחק מדימוי של לובי במלון, שבו ממוקם דלפק הקבלה בדרך כלל מול הכניסה - הוצב דלפק זכוכית בפינה מוסתרת, יחסית. האווירה היא של מקום מפגש, כמעט כיכר מרכזית, במובן הרנסנסי של המילה.

במרכז החלל איזורי ישיבה שונים, המורכבים מאוסף אקלקטי של פריטי ריהוט: כיסאות בעיצובו של פיליפ סטארק לצד ריהוט פיליפיני עתיק, "כיסא לדה" עשוי ברונזה יצוקה בעיצובו של האמן הסוריאליסטי סלוואדור דאלי לצד שידה בסגנון לואי ה-15.

בחלל המרכזי נפגשים אזור אירוח ומסעדות, בעלי אופי ועיצוב שונים זה מזה. "בר האורות", למשל, עוצב על-ידי סטארק בהשראת קרן אור הנשברת דרך קריסטל ובנוי ארובות אור המתנשאות לגובה שבעה מטרים.

מסעדת פיוז’ן אסיאתית-קובנית מעוצבת כאן כספרייה מסוגננת, מסעדת סושי עוצבה בהשראת שוק דגים יפאני. כמו כן אפשר לסעוד פה בביסטרו צרפתי ובבר המתמחה במאות סוגים של רום. אפילו המעליות מצוידות במסכי טלוויזיה המקרינים מיצגים משתנים.

החדרים לבנים כמעט לגמרי ומעוצבים למשעי. עמעם הממוקם מעל המיטה מאפשר שליטה מלאה לא רק בעוצמת האור אלא גם בצבע התאורה בחדר, המשתקף דרך וילונות לבנים ויוצר תצוגת אור למתבונן הנמצא מחוץ למלון.

סנדרסון ממוקם גם הוא בבנין מודרני משנות השישים הנמצא תחת פקודת שימור, שאינה מאפשרת שינוי של אלמנטים חיצוניים או פנימיים בארכיטקטורה.

שרגר וסטארק ניצלו לטובתם את נתוני הפתיחה, שהיו יכולים להתפרש כמגבילים, ויצרו בחלל הכניסה בעל האופי הדומיננטי, אווירה אקלקטית חלומית. קירות המסך כוסו שכבות של וילונות משי לבנים, שאלמנטים דקורטיביים מוקמו מעליהם, ביניהם ומאחוריהם, דבר היוצר תחושת חלום וטשטוש המציאות.

הריהוט אקלקטי עם נטייה ברורה לציטוטים מעולם העתיקות והאומנות הדקורטיבית: חיתוכי זכוכית ונציאניים לצד כורסה בסגנון לואי ה-16 ש"נמתחה" על-ידי סטארק לאורך 12 מטר. כל זאת לצד מיטב הקלאסיקה של העיצוב המודרני, כגון: ספת השפתיים "בוקה" של סלוואדור דאלי ו"כיסא הבועה" התלוי של צ’ארלס אימס.

אלמנטים נוספים כוללים בר העשוי מאבן אוניקס לבנה, המוארת מבפנים, וחצר פנימית הפתוחה לשמים. הסלון מחייה מחדש את המושג פאר. הוא אמנם ההיפך הגמור ממינימליזם, אך מודרני ומרווח. היכל היופי בסנדרסון מתפרש על פני קומה שלמה ומספק שירותי בריאות ויופי בחלל לבן וצח, המופרד לתאים בעזרת אותם וילונות משי לבנים, היוצרים הרגשה של טיול בתוך ענן. חדרי השינה ה"סקסיים" של סנדרסון חפים מחלוקה פנימית של קירות אטומים, ומסכי זכוכית מפרידים בין איזור הרחצה ואזור השינה.

סנדרסון ומרטינס ליין הם מלונות מסוג חדש, לא רק מיטה למבקרים בעיר זרה, כי אם "נווה מדבר" עירוני, מקום מפגש לסעודה טובה והירגעות באווירה מודרנית, מעוצבת וייחודית. סנט מרטינס ליין יוצר תחושה תיאטרלית חזקה ומעבר בין איזורים שונים המטופלים באופן ייחודי. סנדרסון הוא הפאר החדש, מקום בו בריאות ויופי מקבלים משמעות חדשה.