ארבעה בדירה אחת

מהו תפקידו של בית, ומה בינו ובין משפחה? בשאלה זו מתחבטים זוגות רבים שהגיעו לשלב מבוסס באמצע החיים, עם זמן ותקציב לבנות לעצמם "קן משפחתי". בשאלה חבויה סוגיה תרבותית עמוקה, המתעצמת למראה הבית שהוקם בלב השרון: האם הבית הישראלי הוא הגרסה העכשווית, המתוחכמת והיוקרתית של בית החמולה הערבי מסורתי, או אולי עוד רסיס מהחלום האמריקאי, שכוכביו זוהרים ומאירים בית קטן בערבה עם חניה מקורה, דשא, בריכה, שלושה ילדים וכלב.

כמו תמיד, התשובות אינן מוחלטות. הבית בשרון הוא גם זה וגם זה: מקום להשתרש בקרקע הישראלית החרבה, וגם בית גדול ומרווח שמשלב משהו מהחמולה המסורתית, מהחצר הפנימית הים-תיכונית, ומהחלום האמריקאי. גם אם במציאות הישראלית החלום האמריקאי קצת קוצני ועייף, החצר היא לא ממש פטיו מסורתי למרות הגינה הקטנה ופכפוך המים, וילדי החמולה נמצאים בטיולים בדרום אמריקה, הודו או סתם שוכרים דירת רווקים בעיר הגדולה - בכל זאת, חלומות נועדו להתגשם.

האדריכלים אסנת וניר ממון, בשיתוף מתכננת הפנים צביה גולעד, חברו יחדיו כדי להגשים חלום משפחתי שכזה: חניה מקורה, גינה גדולה, חלל רחב שנותן אוויר לנשימה, בריכה סביבה מאורגנים אגפי הבית תוך שמירת הפרטיות של כל אחד מבני המשפחה. כל זאת בבית שעל אף מימדיו הגדולים, יש בו מידה של צניעות: קומה אחת ומרתף קטן, ללא התנשאות של צריחים, ללא ריבוי מפלסים, ללא התגנדרות מיותרת. קומה אחת שבמבט מהרחוב נראית שטוחה אף יותר מבתי המושב הותיקים שלצידה, בזכות "מצחיית" הבטון הבולטת בחזית, וביטולו המוחלט כמעט של מעקה הגג.

"אל מול האופקיות הבהירה של הבית ניצב קיר הבטון האפור, החוצה את הבית מהכניסה ועד לבריכה שבחוץ" מציינת ממון. מהכניסה הראשית בחזית הדרומית אפשר להציץ אל הבית, דרך הרווח הנוצר בין דלת הכניסה לקיר הבטון. זו אחת הפרספקטיבות היפות בבית, הנמשכת בקו אחד עד לבריכה ולצידה ספסל הבטון. אגפי הבית נפתחים לעבר הבריכה הפנימית, ומשאירים חרכי הצצה לחזיתות החיצוניות.

במרכז חדר המגורים ובקצה קיר הבטון ניצב ציר החוצה את הבית - מהדלת המוליכה אל החניה המקורה ועד למדרגות המוליכות למרתף. מול המדרגות נבנה חריץ אור לכל הגובה, הפעם אנכי. מול כל דלת בבית ניצב חלון "כדי להעצים את תחושת המרחב" אומרת גולעד, "והיכן שאין אפשרות לחלון, יש מראה".

לא צריך לבדוק כל חלון ודלת כדי להרגיש את תחושת המרחב בחלל הכניסה, המועצמת באמצעות אלמנטים מנותקים שמאפשרים לחלל לזרום סביבם: עמודים מנותקים מדלתות ההזזה הענקיות, קמין שמאחוריו פינת עבודה, יחידת אחסון בסמוך לשולחן האוכל. מעל לפינת האוכל תלויה מנורה לבנה ענקית של המעצב האיטלקי ויקו מג'יסטרטי, שצורתה העגולה שוברת את המתווה האורתוגונאלי המסודר של הבית.

"הבית הוא ביטוי של הפרוגרמה שלו" מסבירה ממון, ומתכוונת לרצונם של ההורים לבנות יחידות חצי נפרדות לילדיהם הגדולים - שלושה "בתים" חצי-נפרדים של כ-30 מ"ר כל אחד, שנתפרו לבית בחזיתו המזרחית. אלו בתים כמעט עצמאיים עם חניה בצידם האחורי, כניסה נפרדת עם דלת צבעונית, מקלחת בקומת הקרקע (גם היא צבעונית לפי בחירת הילדים), חדר אירוח עם מטבחון וגלריה פתוחה המשמשת לשינה.

חומרי החיפוי החיצוני של היחידות, אלומיניום גלי וגג אבץ משופע, יובאו באמצעות חברת "גולמט". כל המערכות הטכניות בבית מוסתרות מעל תקרת גבס מונמכת, וכך גם גופי התאורה השקועים בתקרה. במטבח משוקעים פלורוסנטים פשוטים בשני חריצים אסתטיים, ההופכים את הפלורוסנט הפשוט ל"גוף תאורה". משטח העבודה עשוי נירוסטה פשוטה שמאפיינת מטבחים תעשייתיים, והאי שבמרכז עשוי אבן בהירה.

תכונות הבית בולטות גם בפרטים הטכניים - החומרים הפשוטים והמוצרים שאינם מנקרי עיניים וצניעות הנעלמת מאחורי מישור אופקי, שמגשים באיפוק ארבעה חלומות - וגעגוע אחד.