חלל בתוך חלל

את דירת הסטודיו שעיצב, מתאר גל בן עזרא כ"חלל בתוך חלל". הצעד הראשון שנקט כשקיבל את דירת שניים וחצי החדרים, ששטחה כ-50 מ"ר, היה להרוס את הקירות והמחיצות. בחלוקה מחדש של המקום שימשה אותו שורה של אמצעים מתוחכמים שיוצרים אזורים מוגדרים הנושקים זה לזה. ביחד הם חוברים לחלל סטודיו פתוח שעליו אפשר לומר כי השלם גדול מסכום חלקיו.

אחד האמצעים שבהם השתמש בן עזרא ליצירת תיחום בין החללים הוא "כיווצם". הנמכת התקרה והגבהת הרצפה בסלון מבדלת אותו מהשאר ויוצרת חלל אינטימי יותר. תקרה מונמכת (נפרדת) מסמנת גם את אזור השינה. הגבהת הרצפה בסלון גם העלימה את חגורת הבטון שמתחת לקיר המסך הפונה לכיוון צפון מערב; עתה, כשהוא נושק לרצפה, נוצרת המשכיות ויזואלית המגבירה את תחושת זרימת החלל.

בן עזרא הורה להשאיר את קיר הבטון המזוין שבסלון במצבו הראשוני - ללא טיח - מה שתורם להגדרת אופיה של פינת הישיבה.
ניגוד מושלם לחספוסו של קיר הבטון נמצא ברצפה החדשה העשויה מפלטות סנדוויץ' לבנה בגודל 1X1 מ', שחוצץ ביניהן גריד אלומיניום. גוון העץ מוסיף מעט חום אך אינו מכביד. הבימה שעליה יושב הסלון, כמו מיטת השינה הזוגית, נראות כצפות מעל משטח הרצפה - כדי לתרום לאותה הרגשה של קלילות וזרימה.

הוספת סינר גבס, היורד מהתקרה בגובה 40 ס"מ באזור השינה, פתרה את בעיית התעלה של מיזוג האוויר וגם יצרה "מסגרת" לארונות הקיר שמשני צדי המיטה. הסינר והארונות יוצרים נישה שנוגסת בחלל הגדול וכך למעשה, מוגדר אזור השינה. התאורה הלילית מדגישה את ה"נגיסה" הזאת ובה בעת משווה אופי אחר לשאר החלל בעזרת תאורת הספוטים הממוקמים היטב.

קיר נמוך, בגובה של 60 ס"מ, הוא המפריד למעשה בין מרחב השינה לזה של המגורים. מדף שרץ לאורכו משמש להסתרת הכבלים השונים של מערכות השמע והטלוויזיה ומוסיף קו זורם נוסף לקומפוזיציה המצטיינת באיפוק ומינימליזם.

המטבח בצורת ר', שדלפקו עשוי נירוסטה שעולה ומחפה גם את הקיר, נמצא באזור הכניסה שתקרתו עשויה לוחות פרספקס; מאחוריהם נמצאים גופי התאורה. אזור השירותים הסמוך לכניסה מופרד משאר החלל במחיצה ודלת העשויות זכוכית חלבית. ביום חודרת אליו תאורה טבעית, ובלילה, כשהוא מקרין אור, נוצר כאן משחק בין חם לקר - בין התאורה החמה של החלל העיקרי לבין זו הקרה של "קופסת" השירותים.

הדו-שיח הפנימי בין מרכיביה השונים של הדירה הוא רק חלק מקשר עשיר בין הפנים לחוץ, שמאפשר קיר הזכוכית הגדול. אור היום השוטף את החלל (שווילונות גלגלת, כדוגמת אלה שבמוזיאונים, משמשים לרכך אותו) ואורות העיר הנשקפים מרחוק בלילה תורמים רבות לאיכותו ואופיו של המקום.