שמונה מדינות בשלושה ימים

בית המידות המפואר, בשכונת היוקרה במרכז הארץ, נבנה במתכונת הישראלית הקלאסית: שמונה מדינות (או חדרים) בשלושה ימים (או מפלסים). הלא בית נמדד בחדריו, ויותר חדרים - יותר טוב.

שיטת המדידה של האדריכל יואב אנדרמן היתה קצת אחרת: בהתאם למגמה הרווחת של חללים פתוחים, זורמים וגדולים רוקן את קרביו של הבית, תוך שמירה על המפלסים ועל המעטפת החיצונית. במקום בית של שמונה חדרים תוכנן בית עם ארבעה חדרים בלבד, וחלל אחד זורם בשלושה מפלסים _קבלן: "רום גבס", ניהול פרויקט: דני ואביבי בנייה ויזמות).

הנכנס אל הבית נמצא בנקודת התצפית היפה ביותר שלו. בבת אחת נגלה לפניך הבית כולו: הקומה השנייה עם שולחן העבודה הארוך מזכוכית, החלל התחתון ומעליו קורת פלדה, חלונות גדולים בחזית המזרחית הפותחים מבט רחב ומוצף אור לגינה האחורית. אלא שפתיחת הבית אל האופק הרחב לא היתה קלה; בעבר, נמדדו המבטים החוצה אל הגינה הגדולה במשורה. כיום, פתחים ענקיים שטופי אור החליפו את החלונות הקטנים והסטנדרטיים, ועמוד שהפריד בין פינת האוכל לחלל המגורים הוסר, כדי לאפשר זרימה בלתי מופרעת פנימה והחוצה. מעקה בנוי שחסם את המבט מעלה אל הקומה השנייה, הומר בקורת פלדה בעובי התקרה הנראית כתכשיט יוקרתי ועדין.

בעבר ניצבו בכניסה שני קירות בנויים, שחצצו בין המטבח הסגור לחדר המגורים במפלס התחתון. הסרתם הפכה את האזור הציבורי לחלל אחד, כשגג הרעפים המשופע משתתף בחגיגה המרחבית. נוכחותו הבולטת והמיוחדת של הגג, שנצבע בגוון בהיר, הודגשה באמצעות שלושה גופי תאורה גליליים המשתלשלים מתקרתו, שעוצבו במיוחד.
מי שתכנן את הבית הקודם בחר שלא לבזבז מקום, ויצר בשני צידי החלל שני גרמי מדרגות רגילים המובילים לחדר המגורים ובמרכזם קיר. אנדרמן בחר לאחד, ויצר גרם מדרגות רחב (שמונה מטרים) המוליך אל חדר המגורים והגינה בטקסיות המבטלת את הצורך במעקה, מדרך ושאר המאפיינים הידועים של מדרגות. רצפת הבטון החשופה בקומת הכניסה נמשכת אל החללים התחתונים דרך המדרגות, העשויות גם הן יציקת בטון.

לעומת המדרגות ויציקת הבטון הקרה שמאפיינים את קומת האירוח, רוצפה הקומה השנייה המשמשת לחדרי המשפחה בעץ אלון, ומדרגות עץ התלויות מהקיר מוליכות אליה. ריצוף העץ נמשך מהחלל החצי ציבורי הכולל פינת עבודה ופינת משפחה, דרך שני חדרי השינה הפרטיים שבצדדים, וממשיך ללא עצירה עד לחדר הרחצה של ההורים, המרוצף בדק עץ איפאה.

חדר הרחצה של ההורים מדגים את הקונספט העיצובי השולט בבית. חלל גדול, בו מסודרים הכלים הסניטרים בצדדים ואילו במרכז עומד לבדו עמוד הרחצה הלבן העשוי רבליט, כפסל מודרני של מזרקה קלאסית. המראה הגדולה, הנמשכת מקיר לקיר בפרופורציות דמויות חלון וללא מסגרת, יוצרת תחושה שגם משטח הכיורים מרחף באוויר במרכז החלל.

הבית פונה ברובו אל הגינה האחורית הגדולה, מאחוריה משתרעים פרדסי השרון. המטבח, בקו אופקי וארוך, פונה מערבה לכניסה מהרחוב. משטח עבודה עשוי יציקת קוריאן מלווה את הקיר החיצוני, ומעליו חלון סרט ארוך שנמשך כמעט מקצה לקצה. שתי קורות עץ "המלוק" גושני שתחילתן בפרגולת העץ בכניסה, ממשיכות מעל לחלון במעין הצללה חיצונית דקורטיבית. בין דלת הכניסה הענקית בעלת הפרופורציות הריבועיות לבין המטבח מפריד קיר, שגם הוא אינו ממש מחיצה: חציו השני הוא ארון כלים הנכנס ויוצא מן הקיר, לפי מידת הפרטיות הנחוצה במטבח.

חדר המגורים ופינת האוכל פונים לגינה, אל הג'קוזי העשוי רבליט, תוך שמירה על פרופורציות אופקיות וניצול החזית לאורך כ-31 מטר וברוחב מינימלי של כחמישה מטרים בלבד. גם הגובה הנתון והנמוך יחסית, שניים וחצי מטרים, מוסיף לתחושה של קו אופק. קווים אופקיים נסתרים - פסי הצבירה של תאורת הספוטים המותקנת כמעט בכל חלל, הכבלים המתוחים למעקות, רפפות האלומיניום החיצוניות, הקיסוס שמכסה את הגדר האחורית וכובע הנזיר שפורח מתחתיו - מגלים בית חבוי בקווים מודרניים מינימליסטים, בגוונים בהירים, שאינו מנקר עיניים למול טירות הפאר המתרגשות עליו מכל עבר.

יציקת בטון- "פלס". תאורה: "קמחי". נגרות- "חלד". גינון - אביטל עצמון, אדריכלית נוף. כלים סניטרים- ספדה, כיור - aceD. ג'קוזי - "צלול".