עושה פלאים

"אני כאן כדי לייצר סביבה של אהבה, חיים עם תשוקה ולהגשים את החלומות הכי מלהיבים שלי", כותב מרסל וונדרס (Marcel Wanders) במוטו הפותח את אתר האינטרנט שלו, לצד תמונתו כשעל חוטמו מורכב אף ליצן מזהב.

בקטלוגים שלו מופיעים מוצריו בבימוי סוריאליסטי, עטויים בלטאות אקזוטיות, בנשר ובנחש והדוגמנים אצלו הם גמדים, נשים ערומות ושריריות וכלבי פודל לבנים. הוא ידוע כמעצב החשוב והמשפיע ביותר על מגמות העיצוב בעולם בקרב המגזינים היוקרתיים לעיצוב בעולם, וזכה בפרסים בינלאומיים רבים על עבודותיו, המוצגות במוזיאונים הנחשבים בעולם כמומה וויטרה.

וונדרס (43) נולד בדרום אמסטרדם והחל את הקריירה שלו כחבר בצוות בן ארבעה מעצבים חברים ללימודים ואחר כך בקבוצת "דרוג דיזיין" המיתולוגית (דרוג=יבש בהולנדית), שחשפה וקידמה עבודות מעצבים הולנדים צעירים.

העיצוב בתחילת שנות התשעים מרד בעיצובים הפרודיים בצבעי סוכריות ובקיטש שנשארו משנות השמונים ואימץ אסתטיקה מרוסנת ומינימליסטית. "דרוג" שילבו בה הומור שיצר חיבור רגשי בין עבודותיהם למתבונן. סצנת העיצוב העולמית קיבלה את הגישה החדשה של "דרוג" בהתלהבות, רבים מעבודותיה הפכו איקוני עיצוב של שנות התשעים והיא העניקה לוונדרס את ההכרה הבינלאומית, איתה יצא לעצמאות ב-1995 תחת המותג "וונדרס וונדרס". לפני חמש שנים יסד חברת עיצוב משלו המציגה לצידו מעצבים צעירים ברוח העיצוב ההומוריסטי שלו – MOOOI, שפירושה יופי בהולנדית, עם "O" נוספת כיופי מועצם (בארץ משווקים המוצרים על ידי "קרני תכלת").

"זה יותר מנטליות מאשר סגנון. כל מה שאני מעצב ייחודי, אני לא רוצה להתאים לקופסה, כשאמצא קו אדום בעבודתי אני אפסיק ואשבור אותו כי תמיד ארצה לעשות משהו אחר. אני מנסה שלא יהיה לי סגנון ומושך את עצמי למחוזות אחרים ומקומות חדשים כל הזמן. יש לי ערכים שאני מנסה לשמור, לא לעצב מאפרות ומוצרים סתמיים אלא רומנטיים יותר".

"העיצוב הפך לסגנון חיים מזוהה בכל העולם - נוטה לפשטות, ישיר, לא דקורטיבי, לא קיצוני. ירשנו ממעצבים תעשייתיים מתחילתה של התעשייה מוצרים שהם נאלצו לעשות בגלל מצב פוליטי ולמרות שהרגשנו נוח איתם, כיום אפשר להעריך מחדש הכל ולייצר מה שרצינו ולא יכולנו, גם בגלל חוסר יכולת טכנולוגית.

אנו מתרחקים כיום ממעצבים דוגמתיים ומעוניינים ברוחות חדשות. איננו צריכים לתרגם תמיד את מה שהמכונה יודעת לייצר, כי עלינו להתאים מוצרנו לבני אדם. זה נהדר, העולם פתוח ואנחנו לא כבולים למכונות ועלינו לייצר חלומות לא משנה מהיכן ואיך, מוצרים שלא יהיו ילדים של המכונה אלא ילדים שלנו".

וונדרס מתנהג כאומן, משווק את מוצריו כבמאי תיאטרון ומנהל עסקיו כאיש עסקים. את Moooi הוא עיצב כחברה עם אסטרטגיה שיווקית, יחסי ציבור ותכנון מסחרי למוצרים. הוא מאמין שאומן המעצב מוצרים לעצמו ולא לקהל הרחב - סופו להיכשל והאטרקציה בעיצוב בעיניו היא ביכולתה להגיע למיליוני אנשים בכל העולם.

הוא רב אומן ביצירת באז תקשורתי. בתצוגה שעיצב לחברת הפסיפס ביסאזה בתערוכה בינלאומית, הציב מכונית מצופה בעשרות אלפי אבני פסיפס צבעוניות ולידה פסלי נשים בערום מוזהב. לשאלה מה חשוב לך בעיצוב כסא ענה – "הישבן שלי, כדי להצליח לעצב כסא מוצלח, צריך להבין ישבן טוב". הוא אוהב מוזיקה קלאסית, במיוחד את באך, לא קורא עיתונים וגם לא מגזינים לעיצוב, לא צופה בטלוויזיה, לא שומע רדיו, לא הולך לקולנוע וחותם את מכתביו: "דבורים ושמש זורחת". "אני קורא ספרים מקצועיים ולומד. אני ממש לא אוהב קולנוע. השראה לא באה לי מבחוץ אלא מבפנים. אני לומד איך אנשים משתמשים בכל דבר ומנסה להשתמש בזה בעבודתי. אני לא מושפע או מקבל השראה מדברים באופן רציונלי, זה מסוכן, זה נכון לאנשים חסרי דמיון, לי זה משעמם", הוא מסביר.

אתה לא קונה סתם כסא, אתה רוצה סיפור שקשור אליו ועושה את ההבדל, מרגע שאני מכנה אותו בשם, יש בו כבר סיפור. אנשים שקנו מוצר שלי ויקראו את הכתבה שלך, כבר יהיה להם יחס אחר למוצר. אני מתכנן את הערך של המוצר. אני בטוח שאם אני אשמיט את כל המידע שאני מוסיף למוצרי, הצילום המקצועי והתמונות יפות – אתה לא תאהב אותם.

אני צריך למכור את כל זה כדי שתהיה מרוגש ותהנה. כמה אנשים יראו את התמונה של הכורסה שלי עם הגמד - 20 מיליון. כמה כורסאות כאלה אמכור – 1000. אני מוכר צילומים כי אני מודד את התוצאות וההישגים שלי בכמויות של אנשים ובצורה זו כל אחד יתרגש גם אם אינו צריך כסא. אובייקט מתחיל להיות בעל ערך וזהו ההישג כשזה מצליח להגיע לפנימיות אנשים ולגרום להם להרגיש. כמו במאי קולנוע או תיאטרון, אני במאי עיצוב הלוקח אנשים ממקום למקום.

אני לא רוצה לראות בשיווק מרכיב בעיצוב. כסא אינו עשוי עץ אלא אנרגיה, אחרת היית מחפש מושב עץ זול יותר, פונקציונלי ופשוט. עיצוב הוא כמו סרט שאף אחד לא ילך אליו אם לא יהיה מרגש, עם נשים יפות. אתה צריך לתת יותר לאנשים, פחות זה אף פעם לא היה יותר, רימו אותנו - יותר זה יותר. תגיד לבת שלך שאתה נותן לה פחות ליומולדת ותראה איך היא תגיב".

עיצוב הוא השפה הבינלאומית כיום ובזה אני הכי גאה, הוא מגיע לכל העולם, בגלל זה בחרתי לעסוק בו. לא להפוך את זה לכזה ולנצל זאת יהיה מטופש.

אני מנסה להיות מעצב בינלאומי ולא לפסוח על אף אחד. השגרירויות צריכות למכור את הולנד ולכן הן שמות אותי כדגל על הספינה. אני לא אוהב את זה. הן ערכו תצוגות בניו-יורק שלא רציתי להיות שם, עם עבודות שלי שרכשו בחנויות וציטטו קטעים מראיונות שלי בעיתונות. יש לי יעדים אחרים מאשר לדחוף את הארץ שלי. אני לא מתייחס למדינות, אלא לבני אדם. אני מבלה חצי מכל שבוע במדינות שונות ברחבי העולם ובכל מקום אנשים מעניינים ופתוחים ויש שם אותה אנרגיה, אם זה בדמשק, בכווית, תל אביב, ניו-יורק, שנחאי. רק בעיר אנשים שונים מבכפר, אולי עוד חמישים שנה יוצר מצב משוגע כזה ויהיה רק גבול אחד בעולם, בין הכפר לעיר.

ביקרתי הרבה בישראל, גם לאחרונה בהשקת מוצרי MOOOI (באולם קרני תכלת בנמל תל אביב), הייתה לי בעבר חברה ישראלית מחיפה בשם שירלי, בילינו במיוחד בתל אביב, בה אני אוהב מאד את חוף הים ואת השוק".