אנו חיים בעולם של צלילים. ציוץ הציפורים, רחש הגלים, יבבת הרוח, דיבורו של האדם וצלילי נגינתו - אף על פי שאין אנו רואים את צלילו של הקול, יש בו עוצמה עצומה המשפיעה עלינו בלא משים. רוגע קולו של מעיין מפכה ולחלופין צרימת המסור החשמלי או המקדחה של רופא השיניים - כל הקולות נוצרים על ידי רטיטות מכניות, תנועות מהירות של גל מסוים הלוך ושוב, כמו רטיטותיו של מיתר כינור שזה עתה פרטו עליו. אצבע יציבה שתונח על אותו מיתר תפסיק את הרטט ועם הפסקת הרטט ייפסק הצליל.
כשאנו באים לעצב בית או כל חלל אחר המשמש את האדם אנו משקיעים מחשבה ומשאבים בנראה לעין, אך לא תמיד מביאים בחשבון את מצב האקוסטיקה (תורת הקול, לפי המלה היוונית שמיעה). מכיוון שזו אינה גלויה לעין, נוטים לא לטרוח ולהשקיע בתכנונה. הרבה פעמים אנו משלמים על כך מחיר כבד אחר כך.
לא רק אולם קונצרטים שלא תוכנן כראוי אינו מספק את הסחורה ממקומות שונים. גם חדרים של בית מגורים שאינם מנתבים כראוי את הצלילים גורמים אי-נחת לדיירים. הרבה פעמים משפיע הצליל ישירות על הלא-מודע וגורם חרדה או עצבנות. איש מקצוע יוכל לזהות צלילים גם אם התדרים שלהם אינם גלויים לאוזן האנושית.
השפעתם קיימת, כי הקול נושא עמו אנרגיה.קול גבוה יכול לנפץ זגוגיות וקול נמוך יכול להרעיד את אמות הספים.
איזון אקוסטי
כשמדובר על איזון אקוסטי הכוונה למעשה למערכת האיזונים של גלי הקול. קודם כל יש להביא בחשבון את הבידוד האקוסטי. זה שמנתק אותנו מרעשי החוץ וזה ששומר על הצליל בפנים שלא יברח, כמו בחדרי קולנוע, אולפני הקלטה, חדרי מוזיקה ועוד.
גם על ההד יש לתת את הדעת. כאשר גלי הקול נתקלים במחסום, הקיר למשל, הם חוזרים. אם המשטח המחזיר את הקול מרוחק דיו, מתקבל הד המורכב מכמה צלילים בזה אחר זה. כשההדים הרמוניים התופעה נעימה לאוזן ותורמת ערך מוסף לצליל, אך כשגלי הקול רצים מקיר לקיר - המצב בלתי נסבל.
כדי לספוח את עודף האנרגיות של הקול ההולך וחוזר ולאזן את האקוסטיקה, יש לתכנן כראוי הן את המבנה והן את החומרים.
מבנה בעל קירות מקבילים יגרום יותר יצירת הדהוד וכך גם תקרה גבוהה מאוד.
גלי הקול בנויים מגלים נמוכים וגבוהים. הגלים הנמוכים נשארים יותר זמן בחלל, כלומר רצים יותר פעמים מקיר אחד למשנהו. תוחלת חייהם של הצלילים הגבוהים, לעומת זאת, קצרה יותר. בדומה לחושים האחרים, גם כאן כל אדם חווה אחרת את הצליל, אך לכולם התדרים הנמוכים נשמעים כמו המהום נמוך ואילו הגבוהים כמו רעש. לעתים, כשהצלילים כל כך גבוהים עד שכמעט אין לזהותם, גורם הדבר עצבנות בלתי מוסברת כביכול.
כדי לפתור את הבעיה יש לשבור את ההקבלה של הקירות, אם בבנייה הראשונית ואם בתוספות מאוחרות יותר. כיום האולפנים למיניהם אינם בנויים מחללים מלבניים, תמיד יש בהם איזושהי זווית. נישות בקיר יעזרו אף הן וכמובן השימוש בחומרים הנכונים.
חומרים סופגי קול
ככל שהקירות חלקים יותר - כמו למשל קרמיקה, טיח מלוטש, שיש וכדומה - כך הקול חוזר יותר ומוגבר. לכן, מתברר, אנו כה אוהבים לשיר במקלחת.
בבתים רגילים ניתן להתגונן מפני תופעות אקוסטיות שגרתיות בפשטות יחסית: וילון כבד, שטיחים, טפט על הקיר והריהוט המפוזר בחדר יעשו אולי את העבודה. אולם לצרכים מיוחדים יש שיטות מיוחדות. כדי שהקירות לא יהיו חלקים ושפני השטח יהיו כמה שיותר מפותלים ומחוספסים ויספחו את הקול, ניתן להשתמש בכמה פתרונות.
חומרים אחדים הנמצאים בשוק מתאימים למשימה ברמה זו או אחרת. למשל טיח אקוסטי מיוחד, מחוספס ומפותל הדומה לגבינת קוטג, הסופח את מכת גלי הקול ומעכב אותם מלחזור.
כך גם תבניות מיוחדות העשויות מספוג מצופה בבד מיוחד (אוורירי, כדי שהקול יחדור אותו). הסינון יהיה הרבה יותר יעיל אם יהיה רווח קטן בין הספוג לקיר, כי אז הקול עובר את הבד אל תוך הספוג כשגליו המיותרים נתקלים בקיר וחוזרים דרך פילטר נוסף. ככל שמרחיקים את הספוג מהקיר כך מידת הסינון תהיה גבוהה יותר.
על פי אותו עיקרון קיימים לוחות דיקט מחוררים (בחורים של 5 סמ). דרך חורי הלוח עובר הקול ומסתנן בספוג, אלא שהקיר נראה דקורטיבי יותר.
גם קירות גבס מיוחדים יכולים לפתור את הבעיה: שני קירות גבס וביניהם חומרי בידוד מוכרים. לפעמים כדאי להקריב כמה סנטימטרים מכל קיר בפנים הבית ולהציב לפניהם קירות גבס שמאחוריהם הבידוד האוטם. החומר האוטם יכול להיות במקרה כזה צמר סלעים בתוספת ספוג בצורת תבנית ביצים או ספוג אחר מחוספס במיוחד.
חשוב להפריד ברווח של אוויר גם בין רצפת החדר להמשכה בקיר או בחדרים האחרים וכן להפריד בין החומרים עצמם כדי שלא יעבירו את הוויברציות במגע. לפי עיקרון זה מורחקת התקרה האקוסטית מהתקרה המקורית, הרצפה צפה עם רווח של אוויר וכדומה.
לתדרים נמוכים ניתן לארגן את אמצעי קליטתה של אנרגיית הקול מאחורי ספה או רהיט אחר, מכיוון שהם נעים בחדר סמוך לרצפה וזמן שהותם בחלל ממושך.
חלונות אטומים
עקרון ההפרדה פועל גם בחלונות אקוסטיים של זכוכית כפולה. הזכוכית הכפולה הרגילה המשמשת לאטימת רעש מהרחוב עשויה במרווח של 4-7 ממ בין זכוכית אחת לאחרת. הבידוד האופטימלי של בית דורש 7 ממ ואילו לחלון גדול במיוחד מומלץ רווח של 15 ממ תוך הקפדה גדולה על ההפרדה בחיבור בין שתי הזכוכיות. כמו כן חשוב שהזכוכיות יהיו בעוביים שונים, בחישוב המותאם לפי גודל החלון והחלל שאליו פונה החלק הפנימי (יש להיוועץ בחשב מומחה למטרה זו). כדי שהאטימה תהיה מוחלטת אין להשאיר אפילו רווח זעיר שבזעירים בין המשקוף לזכוכית, בין המשקוף לקיר וכו. חור קטן למפתח, או חריץ הנובע מרשלנות הקבלן, עלול לטרפד את כל המערך המתוחכם של האיטום.
עזרו בהכנת הכתבה: אמנון ילון וירון עיון מאולפני זזה (ZAZA), נציגים בארץ של משרד האקוסטיקה RECORDING ARCHITECTS (לונדון).
