מתיחת פנים

בית ישן בפרבר יארה בדרום מלבורן, הפך למודרני ומעודכן על-ידי ניק בושלר Nic Bochsler, אחד האדריכלים הבולטים ביותר באוסטרליה בתחום הבתים למגורים. אחת המטרות של האדריכל היתה לפתוח אותו אל הנופים הנשקפים ממנו, לפתוח את החלל המרכזי ולהעניק לו מראה מאופק ומעודכן.

הרחוב הראשי שחוצה את פרבר יארה הוא רחוב אלכסנדרה, שבקצהו ניצב הבית שלפנינו. כל מי שעובר לאורך הרחוב - נהגים, רוכבי אופניים והולכי רגל, נעצרים להתבונן בבית הישן שעבר שיפוץ יסודי.

לאחר שהוסרו הפיגומים, נחשפו הקווים הגרפיים הנקיים של הבית המחודש. רבים מהעוברים ושבים זוכרים בוודאי את הבית הקודם, נציג מובהק של שנות ה-70, שנות ה"חזרה לטבע": בית מלבנים בצבע חום אדמה, מעקות מעץ חום במרפסות, תקרות קתדרלה מעץ, חלונות קטנים. הדגש הושם אז על החיים בתוך הבית, והתכנון הדגיש את הפנים, בלי לטרוח על הקשר עם החוץ.

"השתמשתי במבנה המקורי של הבית, כי לא רציתי לפגוע ביסודות", מסביר בושלר. אולם בניגוד לסגנון ואופי הבנייה של שנות השבעים, רצה בושלר לנצל את הנופים והמראות המרהיבים הנשקפים מהבית, ולפתוח אותו כלפי חוץ. "בגירסה הקודמת שלו, הייתי צריך להצמיד את הפנים שלי אל זגוגית החלון כדי להבחין בנוף הנפלא", הוא מעיר.

עתה יכולים בעלי הבית, בני הזוג לוריס ופיטר, ליהנות קלות ממראה הסביבה. "הבית הקודם שלנו נבנה בערך באותה תקופה", מספר פיטר, "בסוף שנות ה-60. למרות שלא רציתי לגור שוב בבית בסגנון דומה, החלטתי לעבור אליו כי רותקתי ממבט ראשון על ידי הנופים הנשקפים ממנו. לפני שבחרתי בניק בושלר ראיתי כמה וכמה בתים שהוא תכנן, והחלטתי: הוא האיש שיבצע את פרויקט המגורים שלי".

בפגישתם הראשונה מסר פיטר לבושלר נתונים בסיסיים: "ביקשתי מבושלר שכל אזור המגורים יהיה בחלל אחד גדול, שיקיף את פינת האוכל המרכזית, ובשום אופן לא יתכנן חדר אוכל נפרד". למרות שהאופנה היום היא גם מטבח פתוח לחלל המגורים, ביקשו לוריס ופיטר שהמטבח יהיה מוצנע מעט.

המטבח עוצב על בסיס צורת הקובייה. קובייה אחת חודרת לאזור האכילה, והיא מכפילה את עצמה והופכת למזנון לאחסון כלי אוכל וכוסות. הצורה הריבועית חוזרת על עצמה גם ברהיט האחסון בחלל המגורים. "הרהיטים הקובייתיים הללו לא נראים כמו ארונות, אלא כמו קירות", מבהירה לוריס.

למרות זאת, המארח או המארחת שנעלמת לרגע מעיני האורחים, חוזרים ומופיעים לנגד עיניהם בתוך זמן קצר. העובדה שהמטבח מוצנע מעיני האורחים, לא מחייבת את המארחים לארגן מיד את ניקוי הכלים ושאריות האוכל, כמו במטבחים הפתוחים. המטבח הלבן מבליט את כל שאר האלמנטים העיצוביים שבו: את משטח הבישול והעבודה המכוסה בשיש בהיר, ואת המקרר השחור הנבלע לתוך מערך של ארונות אחסון.

כדי להעניק מעט אינטימיות לפינת האוכל הפתוחה אל החלל, עיצב בושלר מעל לשולחן האוכל מעין מפרש תוחם. גם השולחן הגדול עוצב על ידי בושלר, והוא מתפקד הן כשולחן לארוחות בוקר קלות והן לארוחות המשפחתיות בערב. "אנחנו נהנים ממנו במיוחד בסופי שבוע", מסביר פיטר, "כאשר אפשר לפרוס לרוחב השולחן את עיתוני השבת". את דלת ההזזה שליד פינת האוכל אפשר לפתוח לכל רוחבה כשמזג האוויר מאפשר, ואז נהנים בני הזוג מבריזה מרעננת.

אחת הבעיות שעליהן חשב בושלר, כאשר החליט לפתוח את הבית לקו הרקיע המערבי של העיר, היא האור המסנוור של השמש. הוא פתר את הבעיה על ידי תכנון של כמה וכמה פאנלים חיצוניים, המגינים על הבית מפני זוהר השמש ומפני הרוח. כל החלונות מוגנים בתריסים אוטומטיים, הנסגרים ונפתחים לפי הצורך, ועדיין מחדירים פנימה את מראות הנוף. "התריסים הללו מיוצרים עם מנגנונים פנימיים המכוונים להגנה מפני הרוח", מסבירה לוריס.

במפלס הראשון תכנן האדריכל מחיצות שונות, שבאמצעותן ניתן לחלק את חלל הבית לחדרים שונים, על פי הצרכים המשתנים. בין חדרי השינה, לדוגמה, יש קירות זכוכית שאפשר לפתוח אותם וליצור חלל גדול, או לסגרם ולקבל מחדש כמה חדרים נפרדים.

"בינתיים אני משתמש בחלל הקטן כבחדר כושר", מסביר פיטר, "אבל כשארצה אוכל להפוך אותו לחדר שינה נוסף, תוך תזוזה קלה של הקיר, בהפעלה קלה של הזרוע". אחד הפינוקים שהכין בושלר לבני הזוג הוא בריכת שחייה קטנה ביציאה מחדר השינה. פיטר משתמש בה, לדבריו, לפחות פעמיים בשבוע.

מרבית האנשים יוצאים מהבית החוצה כדי להתבדר. לוריס ופיטר מעדיפים להישאר בבית ולהתבונן בפעילות הנמרצת שמתרחשת מחוצה לו: בחותרים בסירות שעל שפת הנהר וברצים המתאמנים בג’וגינג. הבית משנות ה-70 שינה את פניו לחלוטין, למעט תקרת העץ המגולפת, והנוף שלא השתנה כמעט, וזכה למראה עדכני, צונן ויפהפה.