לפעמים, דווקא כשנוסעים רחוק מוצאים את הבית. כך התחילה לפני כעשור וחצי אהבתו של זאב זליג, פנסיונר מכפר סבא, לעולם החנוכיות. "ככל שנחשפתי לאמנות ולאוצרות של תרבויות אחרות - תחריטים באיטליה, קרמיקה בריטית, פורצלן צרפתי - רציתי לחזור אל התרבות שלנו, המקומית," הוא מסביר. זליג החל לאסוף חנוכיות תוצרת הארץ שיוצרו בעשורים הראשונים למדינה ואף לפני קום המדינה. "אני רואה זאת כמשימתי לאסוף פריטים מחו"ל, 'לגאול אותם' ולהחזיר אותם לישראל." למעשה, מכל אוסף החנוכיות הנרחב שלו, רק שלוש יוצרו מעבר לים.
האהבה לחנוכיות היא ללא ספק הדבר הראשון שמבחינים בו כאשר נכנסים לביתו של זליג, שכיהן עד לפני מספר שנים כסגן נשיא בחברת ביוטכנולוגיה. קירות הבית עמוסים בחפצי אמנות, כאשר החנוכיות תופסות את מרב תשומת הלב. "זה אפילו לא רובו של האוסף שלי," הוא צוחק. "יש לי מעל לאלף חנוכיות, אבל רובן מאוחסנות ומקוטלגות במחסן מאובטח."
עושה רושם כי החפץ הזה, היהודי במובהק, היה חלק מהעם היהודי מאז ומתמיד. מדובר בפריט היודאיקה הכי נאסף בעולם, ולא בכדי: עבור רבים, מסמלת החנוכייה את ניצחון האור על החושך, את התמדתה של הרוח היהודית - ולא מזיק שהיא גם נחוצה על מנת לקיים את מצוות החג. אולם צורתה המוכרת של החנוכייה התקבעה רק במאה ה-17. לפני כן, נהוג היה להציב כדי שמן מחרס זה לצד זה וליצור מעין גרסה של הקנים בבית המקדש. גם המילה "חנוכייה" חדשה יחסית: היא לא הייתה ידועה עד לשנת 1897, ולא נכללה אפילו במילון בן יהודה. את שמה של החנוכייה העניקה לה חמדה, רעייתו השנייה של אליעזר בן יהודה.
לקריאה נוספת:
הכל מואר: 20 פריטים שיאירו לכם את חנוכה
שופכת אור: קולקציית החנוכיות של אילנה גור
מקארים ראשיד ועד דניאל ליבסקינד: המעצבים הגדולים עושים חנוכה
אמנם, כאמור, החנוכייה מהווה חידוש יחסי בעם היהודי, אבל בישראל היא כבר יוצרה טרם קום המדינה. האוסף של זליג מונה פריטים רבים שמקורם בבצלאל, שהוקם בירושלים בשנת 1906 על ידי בוריס ש"ץ. "מבצלאל הגיעו אמנים יוצאים מן הכלל, בעיקר עולים מגרמניה שלמדו שם או שעלו לארץ עם השכלה אמנותית. האמנים עסקו באמנות שחיברה בין ארצות המוצא שלהם, הדת היהודית והמקום בו חיו - ארץ ישראל," מסביר זליג. במרוצת השנים הוקמה המדינה ואיתה, מפעלים כגון אופנהיים ונורדיה שייצרו חנוכיות, מנורות ופמוטים לייצוא.
למעשה, במהלך השנים חוברו מוטיבים וסמלים מקומיים רבים לעיצוב החנוכייה, כך שמדובר בפריט המקפל בתוכו ערכים של זמן ומקום: החל מחנוכיות בצלאל שהושפעו במידה רבה, כאמור, מהתרבות המזרחית ומהאימפריה העות'מאנית ששלטה באזור, ועד לחנוכיות מאוחרות יותר בהן מופיעים מוטיבים כגון חלוצים וקיבוצניקים. מוטיבים נפוצים נוספים שניתן למצוא בעיצוב החנוכיות כוללים חשמונאים, גור אריה יהודה, בית המקדש, אדם וחווה, סיפור יהודי. גם מבנים אדריכליים מקומיים מופיעים לעתים קרובות בחנוכיות: אמנים רבים שהגיעו ממדינות אחרות נהגו לשלב קישוטים מבתי מגורים ובתי כנסת בגוף החנוכייה.
בחנוכיות ניתן לראות גם מוטיבים מתרבויות אחרות: אריות מכונפים גרמניים, טווסים וסמלים של בתי מלוכה ונסיכויות אירופאים או כתרים הממוקמים על ראש החנוכייה. אפילו לדמות הערבי יש מקום מסוים בחנוכיות: האמנים, שעלו ארצה טרם קום המדינה, דמיינו את דמותו של הכנעני כבעלת השפעות ערביות ורומאיות. בחלק מהחנוכיות שולבו גם פמוטים לשבת בשל קשיים כלכליים: הן עוצבו עם שמונה קנים באמצע, ושניים גבוהים יותר בצדדים, אותם נהגו להדליק מדי שבת, כאשר בחנוכה אחד מהם שימש כשמש.
"חנוכה," אומר זליג, "הוא למעשה החג היחיד בו אנחנו חוגגים ניצחון. בכל הדורות ראו בו נס, ששרדנו למרות הכל ונשארנו עם. כשמסתכלים על ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה שלנו ורואים הדלקת נרות בגטאות או בבתי יתומים של יהודים באירופה, או כאשר רואים חנוכיות משנות ה-30 בהן מופיעים ילדים משחקים, ולאחר מכן - חנוכיות תקומה המתארות גזע שנשבר ומתוכו צומח צמח חדש. מתוך השבר הזה קמה מדינת ישראל. החנוכיות מזכירות לנו להעדיף את האור ואת החירות על פני החושך, גם מחשבתית ופילוסופית. הן מבטאות עולם של פעם ותקווה לעתיד."
גאולת חנוכיות והשבתן ארצה אינו עניין של מה בכך, והוא מערב קהילת אספנים ענפה שמקדישים את עצמם לאיסוף חנוכיות ושאר חפצי יודאיקה, והם גם מחליפים ביניהם פריטים. רכישות נוספות מתבצעות דרך מכירות פומביות באינטרנט ודרך מכירות גראז', בעיקר בארצות הברית. "אנשים רבים לא יודעים להעריך את החפץ שנמצא ברשותם," אומר זליג. מצבן של החנוכיות, הוא מוסיף, נוטה להיות מצוין - משפחות רבות נהגו לאחסן את החנוכיות שלהם בבוידעם ולא להוציא אותן לעתים קרובות.
כמו בכל אוסף, גם באוסף הזה יש חנוכיות מסוימות שקיבלו מקום מיוחד בלבו של האספן. "פעם הוזמנתי לקזחסטן וערכו לי סיור בעיר. במהלך הסיור, ראיתי לתדהמתי רוכל יושב על הרצפה ובמרכולתו חנוכייה. כמובן שמיד קניתי אותה, ניקיתי אותה וכיום היא מאוד קרובה ללבי. לא האמנתי שמצאתי אותה בארץ כל כך רחוקה, ועוד מוסלמית." חנוכייה נוספת ומיוחדת באוסף היא כמובן החנוכייה שנהגו להדליק בבית הוריו של זליג.
ואיך חוגגים את חג החנוכה בבית מלא חנוכיות? "בשנים האחרונות," הוא מספר, "אני נוהג ללכת לגנים של הנכדים, לעשות פעילויות עם הגן ולהדליק איתם נרות. זה כיף לא נורמלי. בערבים אנחנו חוגגים עם המשפחה. הנכדים מוזמנים לבחור חנוכייה מהאוסף, כך כל נכד מדליק נרות בחנוכייה משלו. זה נותן המון אור והמון שמחה, הנכדים מאוד אוהבים את זה." הוא צוחק. "הבית שלי מלא בחנוכיות, מהרצפה עד התקרה," הוא מדגיש, "ומעולם אף נכד לא שבר לי חנוכייה." אנחנו נוסיף טפו טפו.
