יש לו גוון עור שחום, עיניים חומות, מבט מוכר ושם משפחה שמסגיר את העובדה שהוא משלנו. המעצב הספרדי- יהודי חיימה חיון חי ופועל במדריד, הוא בסך הכל בן 43 וכבר משלים את מרכבת הכוכבים בשמי העיצוב העולמי מזה עשור. בימים אלה, עת שבוע העיצוב נערך במילאנו זאת השנה ה-56, חיון הופך למשאת נפשם של רבים - החל מעיתונאים שממתינים כבר חודשים לשבת מולו ולראיין אותו, דרך מעריצים שמבקשים לעשות איתו סלפי - כי בכל זאת מדובר בסופר סטאר ועד חברות גדולות שבונות עליו גדולות ונצורות לשיתופי פעולה מתחומים שונים.
ידו של חיון מתנסה כמעט בהכל החל מרהיטים, מסעדות, חנויות, מלונות, מוזיאון, כלי זכוכית, פורצלן, בובות דקורטיביות וגם פרטי אופנה כמו נעליים ושעונים. בין המותגים שעבורם חיון מעצב מזה שנים נמנים בין היתר מאגיס, קאסינה ובוסה (רהיטים וחפצי דקורציה שאפשר להשיג בארץ בטולמנ'ס). הוא נחשב לאלוף ברישומים ושרטוטים וכך, המחברות שצמודות אליו הופכות ליצירות אמנות בפני עצמן. זאת בדיוק הסיבה שהוקדש לאלה מקום של כבוד בתערוכה שנערכה לכבוד חיון במוזיאון העיצוב בחולון בשנה שעברה שזכתה לשם "פנטסטיקו" ונאצרה על ידי גלית גאון (אוצרת המוזיאון דאז).
סגנונו של חיון אמנותי, מלא חיים, צבע והומור תוך שהוא משתמש באופן קבוע במוטיב של מסיכות ופרצופי ליצן. מבט חטוף על תמהיל העבודות המגוון שלו ונדמה שחיון חי בסוג של לונה פארק שהוא בעצמו יצר. אותו הלונה פארק שהוא מביא השבוע לבירת העיצוב ומצליח באמצעותו לסחוף אלפי מבקרים.
אני פוגשת את חיון ביום השלישי של שבוע העיצוב במילאנו. בשיא האירועים. כשהעיר מלאה במבקרים מכל העולם. קשה להשיג מונית מרוב אנשים ופעילויות, קוקטיילים והשקות של מוצרים חדשים. רבים מהמבקרים רשמו לעצמם להגיע השנה לארמון של נפוליאון וג'וזפין- "פלאצו סרבלוני", השוכן בלב העיר. הקיסר ואישתו מזמן לא כאן, על הבית השתלט קיסר חדש אבן קיסר, החברה הישראלית שרתמה את חיון לשורותיה וכפועל יוצא מכך, בין כתלי המבנה מהמאה ה-18 נגלה לעיני המבקרים מחזה פנטסטי שזכה לשם: "האנשים של עידן האבן" צבעוניות מתפרצת, צורניות מלבלבת ובעיקר חוויה מסובבת - ובהמשך תבינו למה הכוונה.
המעצב הספרדי שמפלרטט תדיר עם עולם האמנות קיבל מאבן קיסר 48 גוונים שונים של משטחי קוורץ ובקשה אחת: עכשיו נראה אותך עושה לנו לונה פארק מאלה. זה כמובן נאמר בניסוח אחר, ובכמה מפגשים במילאנו על ארוחות ארוכות, סיעור מוחות וכמובן - הרבה מאד רישומים צבעוניים במחברות.
לבסוף, חיון בחר לעצב במבנה העתיק, בצעד יוצא דופן ביתן אדריכלי שנעשה בהשראת ארמון הבדולח המפורסם שנבנה בהייד פארק בלונדון ב-1851 לכבוד התערוכה הראשונה בעולם ששילבה בין תעשייה ואמנות.
משימה לא פשוטה. מה היתה נקודת המוצא?
"לשיתוף הפעולה עם אבן קיסר היה תקדים" אומר חיון. "עיצבתי מראה גדולה בצורה של מסכה עם אבן החברה והיא משכה תשומת לב של הרבה מאד אנשים ברחבי העולם. התחילו לכתוב על זה בכל מיני מקומות ולהפיץ תמונות שלה. אלא שהאתגר הגדול הפעם היה המשקל העצום של החומר והשאלות שעלו כמו: איך מוציאים את משטחי האבן מההקשר שלהם במטבח או בחדר הרחצה ושמים אותם בקונטקסט אחר לגמרי?!". חיון, אמנם השתמש בהרבה חומרים בפרויקטים השונים שלו, זכוכית היתה, פורצלן היה, גם עץ ופלסטיק היו, אבל קוורץ? בודדים האנשים שהצליחו להפוך את החומר החזק הזה למוצר עם מראה שמשדר רכות, הומור וצבע.
"רציתי לשחק עם החומרים, לתת להם אופי אמנותי ולהציג לאנשים אפשרות אחרת לגמרי ממה שהם רגילים לראות במשטחים הללו. כמובן שהשתמשתי באלמנט המסכות כי אני מאד מזוהה איתן בהרבה מאד מהעיצובים שלי".
התוצאה: מקדש קטן שכולו שיר הלל לכתב ידו של חיון, הכולל שימוש בטכניקות מסורתיות של שיבוץ אבן וזכוכית בפירזול מתכת, המעניקים לאבן מראה של אבנים יקרות. צורת המסכה של חיון נראית כאן במילאנו כמו פרצופי ליצנים שנוצרים מתוך הפרגמנטים. בתוך הביתן האדריכלי ניצבות שתי קרוסלות - גם הן עשויות כמובן קוורץ והן שגרמו סופית למבקרים לסובב את הראש במיוחד ככשכל מרכיבי המיצג תורמים לתחושה קלידוסקופית.
אתה משתמש בהרבה מסכות בעבודות שלך -זה גורם לי לתהות, אולי יש משהו שאתה מסתתר מאחוריו או שאתה יוצר חוצץ בינך לבין העולם?
"לא, לא, אין לכך שום משמעות פילוסופית. אני פשוט אוהב מסכות. הן נוכחות בהרבה מאד תרבויות כמו יפן, יוון, אפריקה, ונציה, אפילו ליהודים יש מסכות. יש בהן ביטוי בין הפרימיטיבי לתיאטרלי ואני מאד אוהב את השימוש בהן".
"גם בבית שלי יש הרבה מסכות" מוסיף חיון "הילדים שלי פוחדים ממסכה אפריקאית שיש לה שיניים בולטות, אז אני תולה אותה הפוך שהם לא יראו את השיניים ואני אוכל ליהנות עדיין מהמסכה".
מעבר לשימוש האמנותי מה הצלחת לעשות עם הקוורץ?
"עיצבתי גם שולחנות וארונית עם פני מסיכה כשכל דלת שנפתחת חוצה את הפנים לשניים. את הארונית פותחים באמצעות משיכה של האוזניים- מה שיוצר סוג של משחק משעשע".
את התצוגה של חיון בארמון של המצביא הצרפתי אי אפשר כמובן לקנות - לא מדובר בהשקה של שולחנות וארונית בעיצוב חיון. המטרה של אבן קיסר היתה להציג לקהל הגדול את קשת האפשרויות הנדירות בשימוש החומר הקשיח.
אם הקהל בכל זאת מתעקש לקחת איתו הביתה מוצר שחיון עיצב הוא יאלץ לנדוד לקצה השני של העיר, לתערוכה המסחרית Salone Del Mobile. בביתן של המעצבת הספרדייה נאני מרקינה המציינת 30 שנה למותג - מככבת קולקציית שטיחים של חיון שנעשתה במיוחד לכבוד יום ההולדת העגול. "נאני התקשרה אלי הרבה פעמים וביקשה שאעצב לה שטיח". חיון אפילו מנסה לחקות את הקול של נאני כשהיא ביקשה וניכר מכך על הקשר הקרוב שיש בין השניים, אולי זאת אחוות הספרדים.
לכתבה המלאה על נאני מרקינה במילאנו 2017
שטיח זה חומר הרבה יותר פשוט מקוורץ
"זה נכון, אבל בעיצוב של שטיח מעוטר צריך לקחת בחשבון שמסתכלים עליו מכל הכיוונים ומכל מקום ששעומדים עליו נהנים באותה הצורה".
ואיך עשית את זה בקולקציה החדשה של מרקינה?
"זה בא פתאום, במהלך בחופשה, שירבטתי על נייר משהו צבעוני, קווי שמאפיין מאד את העבודות שלי כמו שילוב של הציפור שחוזרת בהרבה עיצובים. שלחתי לנאני את השרטוט בוואטס אפ. הכי פשוט והכי אותנטי".
אם כבר מדברים על אותנטי, עוד רגע פסח - איך תחגוג?
"בלי מצות"!
