"מתנה ללא תכולה". זה מה שפיירו ליסוני חושב על מוזיאון העיצוב בחולון

פיירו ליסוני הוא אחד מעשר הפיגורות היותר מוכרות בזירה הבינלאומית. מעצב ואדריכל מוערך, שלא עושה רוח וצלצולים מסביבו וכך גם אפשר להגדיר את העבודות האלגנטיות שלו. ליסוני (60), הוא אמנם ממוצא איטלקי חם, אך הכול אצלו נעשה בשקט, בנועם, בלי סערות. אני פוגשת אותו במסגרת שבוע העיצוב שנערך במילאנו בחודש שעבר. בלב ההמולה, כשצלמים וכתבים שועטים לעברו - הוא שומר על ארשת נעימה, חיוך עדין ובעיקר רוך. גבוה קומה, עם ז'קט כחול מפשתן ומטפחת שמבצבצת מהכיס השמאלי - הוא כאילו לא מבין על מה כל המהומה. טון דיבורו נמוך, ובין ריאיון רדיו שנערך איתו בטלפון לסינק שהוא נותן עבור הטלוויזיה האיטלקית הוא מתפנה לראיון בוואלה! בית ועיצוב. הוא מבקש לשבת במתחם ה-VIP בביתן של Kartell, המותג האיטלקי שעמו הוא עובד זה שנים, לוגם כוס מים ואומר: "תבחרי איזה שולחן שמתחשק לך. כולי שלך מרגע זה".

כדי לסבר את האוזן נציין שליסוני הוא מהמילייה של פיליפ סטארק, מרסל וונדרס וקארים ראשיד. העובדה שאין לו מערכת משומנת של יחסי ציבור כמו שיש לסטארק לדוגמה, הופכת אותו לפחות מוכר בחוגים מסויימים. אבל אם אתם ממש מוכרחים להיאחז במשהו ויזואלי נזכיר שליסוני אחראי על עיצוב הפנים של מלון ממילא בירושלים שתוכנן (אדריכלית) על ידי משה ספדיה. כמו למרבית המעצבים הבינלאומיים לליסוני יש שיתופי פעולה עם מותגים מובילים כמו - בופי (אצלם עבד כארט דירקטור מספר שנים), קאסינה, אלסי ופולטרונה פראו. בגזרת האדריכלות ליסוני חתום על לא מעט בתי מלון כמו המונקו והגראנד קנאל, מלון מיצוי גרדן בטוקיו, מלון בלה ריבה השוכן על גדות אגם גרדה שבאיטליה וסוויטות נשיאותיות במלון פייר בניו יורק. הוא גם אחראי על בתי יוקרה ברחבי העולם עבור אנשים שלא רק יכולים להרשות לעצמם, אלא גם לאלו שמסמפטים את הלוק המינימליסטי והמאופק שמאפיין את חותם ידו של ליסוני.

"עיתונאית מישראל זה נחמד", אומר ליסוני בחיוך סמי מבויש, מה שהופך את השאלה הראשונה לבלתי נמנעת.

ביקרת לא מעט בישראל, עיצבת את המלון בממילא, עיצבת פרויקטים פרטיים, יש משהו נוסף בקנה שיביא אותך שוב אלינו?
"בימים אלה אני מגיע הרבה יחסית. אני מעצב בית פרטי עבור אדם מאוד עשיר בהרצליה. לא אזכיר את שמו מפאת צנעת הפרט, אבל אני יכול להגיד שיש לו טעם טוב ולא רק כסף. אני צפוי להגיע לישראל גם באמצע מאי, לכבוד כנס מיוחד שנערך בנושא עיצוב של בתי מלון וסך הכל, אני די מרוצה ממינון הביקורים במדינה שלך".
יצא לך לבקר במוזיאון העיצוב בחולון? אחרי הכול הוא הפך אתר עלייה לרגל
"ודאי. אני חייב לציין שמוזיאון העיצוב בחולון הוא אכזבה אחת גדולה. מבנה יפה ומיוחד שנראה כמו קופסת מתנה, עטופה, מקושטת ומפתה אבל ללא מתנה בתוכה. ריקה. אין בפנים כלום".

מרגע זה אפשר להבין שלליסוני אין מניירות של נימוסים מיותרים וטרחניים. הוא לא אדריכל/ מעצב מהסוג הדיפלומטי. הוא לא מנסה ליפייף את התשובות שלו. העובדה שהוא מכיר את האדריכל רון ארד שתכנן את המוזיאון האמור, איננה גורמת לו לתת לנו תשובה אחרת, מזוככת או מסוגננת. למה זה כל כך מפתיע? כי דפוס זה עומד בניגוד גמור לקולגה שלו, פיליפ סטארק שמעדיף להישאר בעמדת האו"ם בכל הנוגע לביקורת.

אנחנו יושבים בביתן של Kartell, אתה עובד עם המותג הזה למעלה מעשור. מה עיצבת עבורם השנה?
"עיצבתי סדרה של ספות, כיסאות ומכוניות מיניאטוריות. השנה קרטל יצאו עם קולקציית ילדים. כל המעצבים שעובדים בשיתוף עם החברה יצרו משהו שמתייחס לעולם הבמביני. עיצבתי מכוניות מרוץ וטרקטורים קטנים, שעשויים פרספקס שקוף ומתכת, לכל אחד ארבעה גלגלים בשילובי צבעים שונים. המראה הכללי בעל מאפיינים של שנות ה-60. אני לא בטוח עד כמה ילדים ישתמשו בזה, אני חושב שהאספנים וחובבי הז'אנר יתחברו לזה מאוד". קולקציית הילדים המלאה של כל המעצבים, יחד עם המכוניות של ליסוני, צפויה להגיע בהמשך לחנויות הביטאט בישראל.

דבר נוסף שנוגע לתחום העיסוק שלך הוא המטבח, והשנה התערוכה המסחרית במילאנו (Salone Del Mobile) שמה את הספוט על עיצוב מטבחים והטכנולוגיה שמתמזגת בתוכם. כיהנת שנים רבות כארט דירקטור של מטבחי בופי. אתה אחד המאסטרים בתחום. לאן פונה התחום הזה?
"תראי, לי יש מטבח ענק בבית. אני לא משתמש בכל הטכנולוגיה, אבל אני חייב לציין שמטבח גדול בלי קשר לממדים של הבית - זה הכיוון של עולם העיצוב. אפשר לבטל את הסלון בבית, אבל אי אפשר הרי לבטל את המטבח ומכאן, את יכולה להבין את חשיבותו. מטבח הוא אזור מארח. גם אם לא מבשלים בו ומזמינים טייק אווי זה המקום לשבת בו. לנהל שיחות, לצחוק, לבלות".

מטבח גדול הוא דבר יקר. מיותר לציין מה המצב הנדלנ"י בישראל, אבל שיחות עם המקומיים במילאנו, מעלות תמונת מצב דומה וקשה
"תמיד יש בעיות כלכליות. המשבר שמלווה אותנו מ-2008 ניכר. אבל האיטלקים אוהבים להתלונן, תמיד יגידו לך שהמצב קשה בנדל"ן ובתעסוקה. גם באפריקה יש בעיות. זאת בעיה כלל עולמית שהיא לא רק שלנו. אז במקום שהאיטלקים ישבו על התחת המרופד שלהם ויתלוננו על הקושי, אני מציע שירכזו את האנרגיה לכיוון אחר. דאעש זה עניין הרבה יותר מטריד וקשה. ארגון הטרור שמשתלט על אירופה ומכניס ערים שלמות לחרדה, מצליח להשבית אותן, זה דבר שאי אפשר להתעלם ממנו. גם איטליה נמצאת ברדיוס הטרור. אנחנו מבינים את זה טוב מאוד ולא שאננים למצב החדש שהעולם התעורר אליו".

אם כבר הזכרת את העולם, לך יש משרדים בכמה נקודות בגלובוס, יש לך צוות גדול של עובדים ועדיין, שומר על פרופיל נמוך יחסית - למרות שאתה אחד הסטארים בתחום
"יש לי משרד במילאנו, בטוקיו, בניו יורק ואני עושה פרויקטים במיאמי, אבל אני אדריכל ומעצב - זה התפקיד שלי. אני לא סטאר. אני לא מתנהג ככה כי אני יודע מה מקומי. אני קם בבוקר ועובד בלי יותר מדיי התעסקות במסביב. כשהייתי ילד חלמתי להיות אדריכל - זה התגשם בזכות הרבה סבלנות והקפדה כמובן וכך הגעתי למי שאני. אני לא חושב שאני טיפוס של שואו אוף".

עוד מישהי שלא כל כך התעסקה במסביב ועבדה ללא לאות היא זאהה חדיד. סטארית ללא עוררין שיצא לכם לעבוד יחד. איך זה עבד ביניכם?
"פגשתי את זאהה הרבה פעמים באיים הקריביים במסגרת פרויקטים משותפים של בתים פרטיים. היא הייתה אישה קשוחה ואגרסיבית ויחד עם זאת מאוד חרדתית. על הכישרון שלה אין דיון או ויכוח, אבל יחד עם זאת היא לא הייתה קדושה".

אני מבינה שהמפגש הבא שלנו יהיה בקרוב בישראל. אמרת שתגיע לכנס המלונות
"בהחלט. אני חייב להגיד שאני אוהב להגיע לישראל. זאת אחת המדינות היפות ולתל אביב יש אנרגיה נפלאה שאני מאוד מתחבר אליה. ירושלים לעומת זאת מבוגרת עבורי. אני לא מסורתי, לא נוצרי, לא קתולי. בשורשים שלי, הרבה מאוד שנים אחורה יש משהו יהודי כנראה, אבל זאת לא הסיבה שבגינה אני מתחבר לארץ הקודש".

לסיקור המלא של וואלה! בית ועיצוב משבוע העיצוב ממילאנו