כשבני הזוג ממכמורת, בעלי בית פרטי בשטח של כ-200 מ"ר על שטח של כדונם, נשארו בבית הגדול עם ילד מתבגר מבין כל ילדיהם, והם החליטו שהגיע הזמן לתת לבית מראה חדש ומחודש. הבחירה הטבעית והמיידית היתה האדריכלית שבנתה ועיצבה את ביתם 25 שנה קודם לכן. הטלפון שקיבלה מהם אדריכלית שולי ביימל שימח אותה מאוד. "כל בית שלי הוא יצירה שלי, וזו הזדמנות נהדרת לעצב אותו מחדש. הזוג התבגר וצרכיו השתנו, וגם אני התבגרתי, בגרתי ורכשתי ניסיון".
במעטפת הבית הוחלט לא לגעת, ולו כדי לא להיכנס לתהליך ארוך ומייגע של אישורים מול הרשויות. השינויים אם כן באו לידי ביטוי בהסרת קירות לצורך החלפת מיקום הסלון והמטבח ולצורך הגדלת חדר השינה של בני הזוג. שינויים נוספים היו שינוי יעודי של חדר כזה או אחר, למשל של חדר המשפחה, שהפך לחדר עבודה. כמו כן הוגדל שטח המרפסת ב-10 מ"ר, וכעת שטחה 30 מ"ר. הגינון המתפרש על פני שטח החצר שונה, ומתבסס כעת על עצי פרי, גינון עונתי ומסלעות, זאת כדי לחסוך בהוצאות על מערכות השקיה ובמים.
האתגר המרכזי של השיפוץ - שארך כארבעה חודשים ולדברי האדריכלית, התקציב שיועד לו היה לא "גבוה ולא נמוך, כי המטרה היתה להשיג איכות אבל לא להשתגע" - היה למקסם את העיצוב לפי רצונות הלקוחות במגבלות המעטפת. וכך, השינוי העיקרי בבית היה החלפת מיקום המטבח והסלון. הזוג, שאוהב לארח ולבשל, רצה מטבח מרווח ונוח שיהיה פתוח לחלל. "מטבח פתוח הוא אופנתי בימים אלה", אומרת ביימל , "אך לא מתאים לכל משפחה". אם, כמו במקרה זה, המשפחה יודעת על עצמה שהיא מסודרת, וכניסה לאיזור המטבח לא דומה לכניסה לאיזור מלחמה, אפשר ליצור מטבח פתוח. בכל מקרה אחר, עדיף להשאיר את המטבח סגור כדי לשמור על הבלגן בגבולות ברורים והרחק מקו הראייה של האורחים.
המטבח, שהוזמן בחברת המטבחים הישראלית רגבה, תוכנן כך שיתאים לחלונות הקיימים, ושיתקבל ממנו מבט תמידי החוצה לחצר. צבעי המטבח היו כר לדיונים ארוכים. "אני חשבתי שיתאים צבע לבן", מספרת ביימל , "שייבלע בקיר, הבעל רצה נירוסטה אך אשתו לא הסכימה בשום אופן. בסופו של דבר הוחלט על אפור, שנתן חיים לחלל, לעומת הסטריליות שאולי היתה מתקבלת עם צבע לבן". בוימל מודה שעבודת עיצוב מול לקוחות היא פינג פונג של שכנוע הדדי. לעתים, כמו במקרה צבע המטבח, האדריכלית שוכנעה על ידי הלקוחות, ולעתים הלקוחות מחליטים לסמוך על נסיונה ועל שיקול דעתה המקצועי. "איך מחליטים היא שאלת מיליון הדולר", אומרת ביימל, "אני מקשיבה לרצונות הלקוחות, אחרי הכל זהו ביתם, והם יגורו בו, ותמיד אומרת את דעתי ומציעה את כל החלופות האפשריות, ומבקשת מהלקוח 'לישון על זה', כי לעתים הם כבולים לרעיון. בכל מקרה, כיום, בזכות הטלפונים, הרבה יותר פשוט לקבל החלטות, גם לגבי הפרטים הקטנים, שולחים אלי תמונות, ואני נותנת את דעתי".
דיונים נוספים היו סביב שולחן האוכל וסביב הספה בסלון. מכיוון שריצוף האבן בבית הוחלף בפרקט אלון טבעי, בוימל חשבה ששולחן עץ עבור פינת האוכל, שרצו הלקוחות, לא יתאים. בסוף נמצא השולחן המתאים, ובא לציון גואל. לגבי הספה, היה חשש שמא היא גדולה מדי עבור החלל היחסית מצומצם שנותר עבור הסלון לאחר החלפת מיקומו. לבסוף הוחלט לא למקם בסלון רהיטים רבים, כך שמתקבל מראה מאוורר ומרווח.
אלמנט ברור בבית הוא שילוב של החוץ פנימה ומבט מהפנים החוצה. זה בא לידי ביטוי בחומרים ובצבעים, המעניקים תחושה של המשכיות למרות הימצאות הקירות, ובחלונות הגדולים מהם ניתן להביט לגינה כמעט מכל נקודה בבית. בסלון למשל הוחלט לפתוח חלון בקיר שמאחוריו צמח שיח בוגונביליה מרשים - במקום תמונה. החלון בחדר העבודה תוכנן לבקשת בעלת הבית, דוקטורית במקצועה, כך שתוכל לשבת ליד השולחן ולשלוח מבט ארוך החוצה לחצר ולכניסה לבית. גם בחדר השינה ניתן להביט על הגינה מהמיטה.
הבית, שנמצא על קרקע לא אחידה בגובהה, בנוי שני מפלסים, כשהמפלס העליון מופרד מהתחתון בשלוש מדרגות, המגדירות את האגף הפרטי מהציבורי, ויוצרות תחושת פרטיות, למרות עיצוב החלל הפתוח של ביימל, שמטרתו היתה להפחית בפרוזדורים כדי לאפשר קשר עין ומבטים ארוכים על חלל הבית. חדר השינה, חלק מהאגף הפרטי, הוגדל משמעותית כדי שתתקבל יחידת הורים מפנקת, וכך בשבירת קיר התוסף לחדר חלל הרחצה הממ"ד גם הוא נבלע לחלל יחידת ההורים והפך לחדר ארונות. הצבעים ברחבי הבית, שבוימל ביקשה לחזור ולצטט אותם בחדרים השונים הם לבן, אפור, שחור ועץ. כך גם בחדר הרחצה, שדלתותיו עשויות זכוכית בצבע אפור לוסיד.
בכל הנוגע לצבעי הבית, אומרת ביימל, "אני אוהבת שהם טבעיים, ונגיעות הצבע יבואו מהחיים, מהדברים שמשתנים, ספרים, דקורציות. פרחים". וכך, נגיעות הצבע נראות בספה בצבע חרדל בסלון, בפרחי הצבעוני שבאגרטל וכמובן בצבע הירוק של צמחי החצר.
צבע טבעי נוסף מעניקה התאורה בבית. על פי אותה ראייה עיצובית, התאורה תוכננה כך שתיבלע ודווקא לא תהיה בעלת נוכחות חזקה. במטבח ובחדר העבודה, בהם היה צורך באור רב, נעשה שימוש בפסי תאורה דקים וארוכים. נעשה גם שימוש רב בגופי תאורה קיריים, למשל אפ לייט הזורקים אור כלפי מעלה. "לא רציתי לחפור בתקרה, שכבר היתה קיימת", מסבירה בוימל, "בתקרה מסובך יותר לחפור מבחינה קונסטרוקטיבית מאשר בקיר". עם זאת, גוף התאורה שנתלה מעל פינת האוכל, שואב אליו פוקוס. זהו גוף אוורירי דמוי שמשייה שחורה, שכמו מגדיר את מקום התכנסות המשפחה. גם תקציבית התאים גוף התאורה הזה ללקוחות, במסגרת ההחלטה ללכת על גופי תאורה פשוטים ללא נוכחות ולהשקיע בגוף אחד יקר.
לדברי בוימל, היא ביקשה לעצב בית מרווח ומואר, בעל קו אחיד בצבעוניות ובחומרים, פונקציונלי עם מקומות אחסון רבים, לבקשת בעלת הבית חובבת הסדר והניקיון (אלה הוחבאו בנישות, בצבע שנבלע בקיר). תפקידה כאדריכלית בפרויקט זה, לדבריה, היה לתת לבית קו מודרני אך הרמוני ואחיד, להתאים את העיצוב לגודל החללים ולמצוא את האיזון בין התקציב לפנטזיות, ולבדוק שהכל מסתדר יחד בצורה יפה ונעימה לעין ולחיים.
