חמסה וארבעה: חמישה פריטים סנטימנטליים של מיכאלה ברקו

עברתי הרבה דירות בחיי. הרבה כתובות וערים שונות ולכן, אני משתדלת שלא להקשר יתר על המידה לחפצים. זה חסר משמעות בחלוף השנים. כשהילדים נכנסו לחיי המגמה הפכה אפילו חזקה יותר. בשלב הזה של החיים מבינים למה יש לתת חשיבות גדולה ואיפה כדאי להרפות את הרגל מהגז. אבל יחד עם אלו, אני מוכרחה להודות שיש עדיין כמה חפצים מסוימים שקרובים במיוחד לליבי. יש להם מקום של כבוד בבית ועל חלקם אני ממש מגינה בחירוף נפש בכל מעבר דירה. ביניהם יש את הפריטים שקיבלתי מהמשפחה ועם זה רבים בטח מזדהים. יש לכלים האלו כוחות וערכים אחרים.

יש לי אוסף עצום של חמסות על הקיר במטבח בבית. כל פעם אני מוסיפה עוד ועוד. במעברי הדירות חלק נשברו או הלכו לאיבוד, אבל הקיר הזה עדיין מכובד ומרשים. יש לי משיכה לצורה הזו ובכלל אני מאמינה באמונות טפלות אז לא מזיק לשים חמסה בבית על כל מקרה.

אני מאוד אוהבת לקרוא. למרות היום העמוס שלי אני מקפידה תמיד לקרוא אפילו שורה אחת, לא משנה באיזה תחום. הספר החדש של יאיר ניצני "מרים גבה" הוא אמנם לא פריט סנטימנטלי, אבל הוא קרוב לליבי בתקופה האחרונה, הוא מצחיק אותי, גורם לי נחת ומרים לי את שתי הגבות גם יחד.

כל תינוק יהודי מקבל כוס כסף בהולדתו. אבי ז"ל שאליו הייתי קשורה מאוד, נפטר לפני 8 שנים, העניק לי את הכוס הזו למזכרת והיא הפכה להיות אחד הפריטים החשובים לליבי.

היא לא יפה במיוחד, לא יקרה במיוחד ולא מעוצבת במיוחד אבל היא הכוס של הקפה הראשון של הבוקר. יש עליה את האות M ואף בן בית לא יכול לטעות בה. זו הכוס שלי. איתה נפתח היום וראוי לתת לה את הכבוד שלה.

את פמוטי הכסף האלה, קיבלתי מסבתא שלי הרבה לפני שהילדים נולדו. סבתא היא זו שלימדה אותי להדליק ולברך על נרות של שבת, וגם כשחייתי בחו"ל בגיל צעיר הקפדתי לעשות את זה. אני מאוד מחוברת ליהדות ולמסורת ולכן, גם הפמוטים האלה הפכו להיות אחד מהפריטים החשובים לי.

לכל הכתבות עם מיכאלה ברקו