"שולחן הסדר שלנו נראה בדיוק כמו הבית שלנו. הוא צבעוני, האהבות של אשתי לחיות ולתאורה באות בו לידי ביטוי ואין עליו יותר מדי פוזה" מציין השף עומר מילר. שירן קידר, אשתו הטרייה של מילר העוסקת כסטייליסטית אחראית על הצד הדקורטיבי בשולחן החג ומיותר לציין מי אמון פה על התפריט. באופן די מפתיע על השולחן הזה אין מפה וכוסות מזכוכית, גם הגדה לא תמצאו כן אך הסבר הגיוני לכל דבר דווקא כן. "אני לא אוהבת להשתמש במפות. אנשים נוטים לנגב בהן את הידיים בזמן הארוחה" מציינת שירן. "במקומן אני שמה מפית בד לכל סועד. הפעם בחרתי בצבע פוקסיה גם כי זה מעניק שמחה וקופצניות לשולחן וגם, כי מדובר בסוג של צבע הסוואה לכתמים. "בבית של אימא שלי היה סטוק שלם של מפות חג לבנות שהפכו לסימן ההיכר של ליל הסדר" מילר מוסיף.
במקום כוסיות מזכוכית אפשר למצוא על השולחן המקורי הזה כוסות פלסטיק צבעוניות וקטנות, "ביום-יום עומר עושה איתן צ'ייסרים". סט הצלחות המאוירות שאורגנו לכל סועד עוצבו על ידי שירה ברזילי והן תורמות לאווירה הססגוניות שנוצרה. "מיותר לשים ערימות של צלחות לכל סועד. במילא לא משתמשים בהכל" מסבירה שירן. "מספיק להניח צלחת ומרקייה". את המרקיות שמשרתות את הקניידלעך המסורתי אותו מילר הכין, רכשו בני הזוג ב"קסטיאל", הן עשיות קרמיקה לבנה כאשר על כל מכסה ידית שונה של פסלון קטן של חיה כדוגמת תנין והיפופוטם. חיות נוספות שמצאו את הדרך לכאן הן בובות שחורות מפלסטיק שמתפקדות על תקן הדקורציה. אפילו המלחייה והפלפלייה נראים כמו צעצוע בצורת שרביטי קסם בשחור ולבן.
"החוויה שאני זוכרת מילדותי משולחן החג הם פרפרים מנייר שאימא שלי הייתה גוזרת וכותבת את השם של כל אחד מאיתנו. אולי משהו מהיצירתיות הזו נשאר בי" מספרת שירן. עומר לעומת זאת זוכר מבית הוריו דווקא את ערימות ההגדות שנעדרות מהשולחן האמור. "מיד עם כניסת החג היו נשלפות אצלנו ההגדות שבזמנו קיבלנו מהבנקים ועוד חברות מסחריות, שכאילו ביקשו שנזכור אותם גם ברגעים החגיגיים האלה". את ליל הסדר הקרוב יערכו בני הזוג בדירתם שבמרכז תל אביב עם מספר מצומצם של חברים והחתולה קוקלה.
פיות במקום מרור: שולחן החג של מיכל נגרין
שולחן היו"ר: המעצבת רז'ין גנזי מאוהבת בפסח מילדות
