מעצבת הפנים אורלי ברנח ניצחה על פרויקט חיבורן של שתי דירות צמודות, ובפרישת חלל לא קונבנציונאלית שמיקמה את המטבח כפרק חיבור בין שני אגפי מגורים יצרה מסגרת מושלמת לעיצוב לא קונבנציונאלי שנרקם כאמירה אישית של הדיירים.
"בעלי הדירה מתגוררים בה כבר 12 שנה, וכשבמהלך הזמן נקרתה בפניהם הזדמנות לרכוש את הדירה הצמודה אליה הם ניצלו אותה מתוך מחשבה שבעתיד יחברו ביניהן" מספרת מעצבת הפנים אורלי ברנח, חברתם של בעלי הבית ומי שבהגיע מועד החיבור הייתה אמונה על פרויקט תכנונו. הדירה בה התגוררו הייתה מעט גדולה מזו שרכשו, ותהליך התכנון עבר לא מעט שלבים של קבלת החלטות באשר לחלוקת השטח, ובעיקר באשר לאופן ניצולו של חלל לופטי שנכלל בדירה השנייה. כשאחרי כל הלבטים התגבש התכנון הסופי, והוחלט שחלל זה יתוכנן כיחידה עצמאית לכל דבר וישמש בינתיים כחדרה של הבת הגדולה, הוסרו משתי הדירות כל מחיצות הפנים למעט העמודים התומכים, ותוואי הקירות החדש תוכנן תוך התכתבות עם אדריכלות הבניין האלכסונית משהו, כשהוא מגדיר מרחב בן שני אגפים: בשטחה של הדירה ה"מקורית" ממוקמים סלון, פינת אוכל, משרד וסוויטת הורים, בזה של הדירה השנייה חדרי הילדים, וכפרק חיבור ביניהם ממוקם מטבח פתוח, שכל אחד מעבריו כמו נושק לאגף אחר- פרישת חלל לא קונבנציונאלית, שכאן מהווה מסגרת מושלמת לסיפורו של עיצוב לא קונבנציונאלי, שנרקם כקומפוזיציה צבעונית שובת עין ולב בחנה, בתכניה, ובעולם השראות עשיר העומד בבסיסה.
שרי, בעלת הבית, יוצרת ובעלת מותג פריטי העיצוב והאופנה "אקלקטיק", חיה ונושמת אסתטיקה, ובתוך כך, מספרת ברנח "לא היו שום פשרות בדרך למציאת "הדבר הנכון ", בין אם לגבי שימוש בחומר כזה או אחר, בין אם בהחלטה על אלמנט כלשהו, ובין אם בבחירת פריט ריהוט. כל פינה טופלה עד הסוף כך שתהיה מדויקת". כך, למשל, כשבמסגרת השיפוץ הוחלפו כל פתחי החלונות והדלתות בפרופילי אלומיניום בלגי, שילבה שרי בזיגוג ה"רגיל" נגיעות של זכוכית דקורטיבית שמצאה בשיטוטיה הרבים- על פניו פרט קטן ומינורי, אך עם זאת נוכח, ומעיד על תשומת הלב לכל פרט קטן או גדול.
האגף הציבורי רוצף בפרקט עץ אלון מלא מגוון ומשומן, והעמודים שנותרו כאילוץ בשטחו נוצלו כהזדמנות. אחד מהם, למשל, עובה והורחב לכדי חלקת קיר, המייצרת אגב כך אזור בפני עצמו במרחב הפתוח, אשר מנוצל כפינת טלוויזיה/ השתרעות נינוחה בסמוך למטבח. עמוד אחר, עמוד אינסטלציה שניצב במרכז שטחו של המטבח, שולב בתוך יחידת האי כשהוא כמו צומח ממנה, ופני שטחו חופו כך שהם משמשים כלוח מחיק שבני הבית יכולים לשרבט עליו הודעות, תזכורות, איחולים וכד'.
"הרבה אלמנטים בדירה הם, למעשה, פתרונות שנהגו על מנת להתגבר על אילוצים, או כאלה שנרקמו תוך כדי התהליך" אומרת ברנח, ו"ספריית הגומחות" המיוחדת שמכסה את פני שטחו של הקיר מאחורי פינת האוכל היא דוגמה לכך "הכוונה הייתה לשלב בו יחידת ספרייה גדולה בעבודת נגרות, אבל שרי נתקלה בשלוש יחידות מדפים זהות שמצאו חן בעיניה לצורך זה. הצבנו אותן לאורכו ואת המרווחים ביניהן עיבינו בגבס שיצר מעין גומחות המכילות אותן". אלמנט מעניין אחר הוא האופן בו נתחם משרדה של שרי, הממוקם "בדרך" לסוויטת ההורים, אך עדיין נצפה מהמרחב המשותף ונוכח בו: על פתחו סוגרות שתי יחידות זכוכית שקופות שבתוכן מותקנים מדפי MDF המאכלסים פריטי נוי בעלי ייחוד מלבב ששרי מלקטת או יוצרת בעצמה, והמראה המתקבל הוא כשל קופסת זכוכית מסקרנת המשתלבת בחלל. ככלל, אופן פרישתו של החלל מזמן מבטים מגוונים ומשתנים, ועיצובו האקלקטי לוקח מכל העולמות, צבעוני וגדוש בפרטים, אך לא עמוס- פריטי ריהוט מיוחדים שנבחרו בקפידה, פריטי טקסטיל וכריות בשלל צבעים ודיגומים שלכאורה לא משתלבים זה עם זה אך כאן מייצרים הרמוניה, ובכלל זה ריפודים לא אחידים בכיסאות פינת האוכל, שטיחים אתניים, יצירות פסיפס וטקסטיל מעשה ידיה של שרי, גופי תאורה ברוח וינטג' לצד יצירות אמנות מודרניות שמעטרות את הקירות, וניחוח של "סבתא שיק" ששזור מעודנות בכל.
"בית סבתה היה אחד מספקי ההשראות של שרי" אומרת ברנח, וגולת הכותרת של השראה זו באה לידי ביטוי במטבח המרוצף אריחים מצוירים בצבעוניות עשירה ודוגמאות שונות, אשר הנחתם נראית אקראית, אך למעשה תוכננה בקפידה "אחד לאחד" ע"י שרי. יחידות המטבח עשויות MDF בגון מסטיק וכוללות יחידת כיור ארוכה בעברו האחד, יחידת קיר בעברו השני, ויחידת אי מרכזית, אשר מעבר לעמוד הצומח ממנה זכתה לתוספות יצירתיות גם בשני צדדיה: שולחן עץ ישן שהיה ברשותם של בעלי הבית נחצה לשניים, כאשר חלקו חובר לצד אחד של היחידה כדלפק גבוה, וחלקו האחר לצדה השני ומעט נמוך ממשטחה העליון, תוך יצירת שולחן אוכל לו צוותו כיסאות שקופים. פרט חינני במיוחד בחלל המטבח הן אותיות גדולות המרכיבות את המילים "בון אפטיט" שמשתלבות מעל יחידת הקיר, מחופות בפסיפס של שרי, המורכב משברי אריחים, מיניאטורות קטנטנות, פרחי קרמיקה זעירים וכד', המצטרפים למארג צבעוני ועדין כאחד. אותיות וכתובות הן ככלל פרט נוסף ששזור במרקם העיצובי, ומשתלבות, למשל, גם בחזית שידת מגירות ביחידת השינה כשהן מצהירות על תכולת כל מגירה, בחזית הארון, בסוויטה של הבת, כתובות בגיר על הלוח שבמטבח כמובן, ועוד.
יחידת ההורים המרווחת, שמתקרתה משתלשל אהיל אדום גדל ממדים מכילה בשטחה חדר רחצה צמוד המופרד/פתוח באמצעות מחיצות הזזה מזכוכית, ובמסע ההפתעות שמזמנת הדירה גם בחלל זה ניתן למצוא פרט לא שגרתי: מעין משרבייה הסוגרת על פתח חלון קטן. ברנח: "לפני השיפוץ חדר הרחצה היה ממוקם באזור זה, אבל במסגרת התכנון החדש הוא "נכנס" לחדר השינה ושילוב משרבייה היה הפתרון ששרי בחרה כדי להפוך אותו לאלמנט דקורטיבי שאף תורם עניין ויזואלי. בהמשך מופיע אותו אורנמנט בפתחים "בעייתיים" נוספים, וכן כדיגום על דלתו של ארון חשמל במרחב הציבורי, כסוג של המשכיות".
חדרה של הבת, שחללו גרם להרבה לבטים בעת התכנון, הוא הראשון בחללי האגף המשתרע מעברו השני של המטבח ומתגלה כדירה בזעיר אנפין נסוכת אווירה רכה ורומנטית. מיטת נסיכות לבנה צמודה אל קיר מחופה טפט בדיגום שושנים, כורסה מפנקת, פינת לימודים שהקיר הסמוך אליה עתיר מאפייני נערות (ו' שרוקה), חדר רחצה ומטבחון צבעוני המשלב ארונות סגולים, מקרר צהוב ודלפק מחופה באריחים צבעוניים. עם כל הרצון הטוב, קשה להקיף את מכלול הפרטים הרוקמים את הדירה ספוגת החן כמרחב של אמירה אישית, אך אין ספק שדבר אחד לא ניתן להחמיץ - כל פרט, קטן כגדול, ששולב בה נושא עמו סיפור ובא ממקום של אהבה.
לפורטל העיצוב מבית מגזין בית ונוי
