יש הורים שעבורם הבית לא מהווה מקום מפלט אינטימי וחמים שאליו הם נמלטים בסוף היום, אלא בית מאסר תמידי שבו צעקותיהם של הילדים ומטלות הניקיון נראים כמו נצח של עבודות שירות. לא, הכוונה היא לא לעולמו הפנימי של רן שריג, אלא למשפחות מתקשות המסתייעות בשירותיהם של עובדי הרווחה. לרוב מדובר במשפחות ברוכות ילדים ובאמהות חד הוריות שנאלצות לשאת לבדן בנטל המטלות שהינן חלק מכל בית מתפקד. "אף אחד מאיתנו לא נולד להיות הורה. אף אחד לא הדריך אותנו להיות הורה, אז קל וחומר שזו משימה לא פשוטה למשפחות שהן חד הוריות או עם בעיות משפחתיות" מעידה רחל אברהם, שכבר 27 שנה מסייעת למשפחות מתקשות.
אברהם לוקחת חלק במעין שרות שיעורים פרטיים שמפעיל משרד הרווחה. המורות הפרטיות, או בשמן הרשמי "סומכות", מעניקות ליווי אישי לאלפי משפחות הנזקקות להדרכה. "האנשים שנקלטים בעבודה הזו הם בדרך כלל לא בעלי תארים" אומרת חיה דימנט, מנהלת ההדרכה בעמותת "מטב", המספקת שירותים בתחומי הרווחה, "לרוב אלו נשים נשואות, אימהות לילדים, שיש להן ניסיון חיים ואיזושהי נטייה לטיפול בבני אדם". הסומכות מגיעות מספר פעמים בשבוע אל המשפחה ומדריכות את ההורים כיצד מבצעים את עבודות הבית. המטרה היא לא ליישר קו עם מרתה סטיוארט, אלא לסייע לאמהות להכין סנדביצ'ים לילדים, ללמד אותן לסדר את חדר האמבטיה ביעילות, לאתר את הגרב שאבדה ובדרך גם למצוא את האמון בעצמן.
"אני לא באה ממקום של להעביר עליהן ביקורת, כי זה לא יצליח" מסבירה אברהם, "אני קודם כל מתבוננת במקום, רואה את ההרגלים של כל בני הבית. בסופו של דבר, מה שתביאי ממך יעבור אליהן. ברגע שאת באה ייצוגית ונקייה ומריחים ממך את הריח הטוב, אז הן מסתכלות עלייך ואומרות: 'וואי, איזה ריח' ואז את אומרת להן: 'יש את החומר כביסה שעולה ככה וככה, יש לך מכונת כביסה? את רוצה שאני אראה לך? תעשי כבר שתי מכונות, ככה לא תתקעי". הרעיון שעומד מאחורי הפעלת המכונה הספונטנית ובכלל מאחורי השיעורים הוא "פרקטיקה של עשייה", הלימודים נעשים באמצעות חיקוי והדגמה ולא ע"י ביקורת והסברים.
וכך, במקום שבו נכשלים הניירות והטפסים, מה שמחולל את השינוי הם דווקא הסמול-טוק במטבח והבישולים. "אמרתי לאימא: 'בואי נעשה סלט' אז היא אמרה לי: 'לא, מה פתאום. זה הרבה לחתוך" מתארת שרה שאער, סומכת מאזור רחובות, תרחיש שקרה באחד המפגשים. "עניתי לה: 'את רוצה שאני אעזור לך קצת?', אני בכוונה עושה את הדברים שהן יודעות לעשות. אני לא עושה במקומן את הדברים שקשה להן איתם, מכיוון שאותם אני רוצה לחלץ מהן. באותו יום חזרתי כאילו זכיתי בפיס כי היא הכינה סלט ושמה את הצלחות. מסתבר שהיא יודעת לערוך את השולחן מאוד יפה ועם זה הרצנו את הדברים, אני עושה את מה שהיא כבר יודעת לעשות והיא מנסה דברים חדשים".
אבל אם דמיינתם לעצמכם תמונה פסטורלית של הרמוניה ביתית וכישורי בלבוסטע שנטמעו עד תום, כנראה שטעיתם בבית. על אף ההכשרה שמקבלות הסומכות וההדרכה הצמודה מטעם משרד הרווחה, בתפקיד הסיזיפי הזה הן אינן מנפיקות סיפורי הצלחה סטייל לכלוכית. סיפוק מקצועי, טוענת אברהם, הוא הצלחה של הנשים בדברים הפשוטים: "מישהי אמרה לי: 'את יודעת, חמתי עשתה אצלי שבת ואני הכנתי להם חזה עוף. היא אמרה לי שזה טעים ולפני זה חמתי לא הייתה אוכלת פה כי היא הייתה אומרת שהבית לא נקי'. זו מבחינתי הצלחה מסחררת. אני צריכה להבין מאיפה האישה הזאת הגיעה. כל אחד והמנטליות שלו. אני לא יכולה לבוא ולהגיד להם תעשו ככה וככה, אלא להראות להן שהחיים יכולים להיות יותר יפים".