לילה בבונבוניירה

בעבר שכן כאן בנק לאומי, בניין פשוט בן 4 קומות שהדבר הצבעוני היחיד שמשך בו את העין (וצבט את הארנק), היה הלוגו שהתנוסס על חזיתו. כעת, כאשר עוברים ליד בניין מספר 25 ברחוב קלישר בתל אביב, קשה לפספס את החיפוי החום והבולט לעין שהתכסה בו המבנה. מעטפת ראויה לבית מלון חדש שנפתח ממש לאחרונה, העונה לשם Brown TLV (להלן, בראון). "רצינו לעצב את המלון כמו הסלון בבית שלנו", אומר ליאון אביגד, אחד הבעלים, כשהוא מתייחס אליו ואל בן זוגו ושותפו לחברת Leopard Hospitality, ניצן פרי. "השם הגיע אחר כך, והיה פשוט מתבקש לאור העיצוב".

חוץ מאביגד ופרי, עומדת מאחורי בראון גם קבוצת משקיעים פרטיים. השניים מעורבים בייעוץ וליווי של מלונות וברזומה שלהם תמצאו את מלון וילה כרמל בחיפה, מלון פרימה מיוזיק באילת וספא הבוטיק DUO בתל אביב. לטובת עיצוב הפנים גייסו פרי ואביגד את המעצב רובי ישראלי, המוצא את עצמו בשנים האחרונות, בצד תפעול בית העיצוב "גבריאל" ועיצוב הפנים של אינספור בתים פרטיים, מעצב כמה וכמה מלונות, בהם המלון של גל גדות וירון ורסנו בנווה צדק, מלון מונטיפיורי, מלון וילה כרמל ומלון פרטי בשוויץ.

כאשר חושבים על הצבע החום, האסוציאציות שרצות בראש, מלבד אלה שמדיפות ניחוחות היפים לחדר השירותים, בדרך כלל שמורות לסקאלה שבין שוקולד, שמסמל חושניות ושחיתות, לבין אדמה, שמסמלת יציבות, ואולי גם התעקשות לגרדרובה לא מספיק מעודכנת. אם הולכים יותר רחוק, אפשר להפליג בדמיון עד לאיים אקזוטיים בהם גדלים פולי הקקאו, לוקיישנים טובים לקטלוג הבא עלינו לטובה של ספורטס אילוסטרייטד, שרובנו לא נזכה לפקוד לעולם. הרחק בזרם האסוציאציות משתרכות להן גם שנות ה-70 הפרועות של המאה הקודמת, חרף העובדה כי השימוש בעץ היה נפוץ בהן באופן מיוחד.

בראון החדש מצטט את עיקר מקורות ההשראה שלו משנות ה-70, אבל לא בסגנון הנדוש והקיטשי המשלב רהיטי סבתא עם צהוב, כתום ולבן. כאן תקבלו את הגרסה המעודכנת והמתוחכמת, הסקסית אבל מעונבת, של תור הזהב של הרוקנ'רול בארה"ב (וגם של התימנים באירויזיון, אבל זה לא לגמרי קשור). "ניסינו להראות משהו אחר בעיצוב, פן יותר עסקי-אמריקאי של שנות ה-70", מסביר ישראלי. הסדרה מד מן נתנה כמובן השראה לעיצוב, והכל במטרה ליצור אוירה חמימה וסקסית. "אני רוצה שכשיכנסו למלון, לא תחזור לבית של סבתא שלך אלא לתקופה מכובדת של שנות ה-70, בחלק מסוים של ארה"ב".

אז איך הן נראו, שנות ה-70, אי שם באמריקה? ובכן, קצת כמו הבפנוכו של בונבוניירה גדושה פרלינים עטופים זהב. פלטת הצבעים משלבת זהב מט, כתום, ירוק וכמובן חום, הרבה חום. באותן שנים היה מקובל לאכלס את הסלון בספריה גבוהה, ואת הקירות לעטוף בעץ. ואכן, הדבר הראשון שפוגשים כאשר נכנסים לבראון היא ספריית ענק, חומה כמובן, שמשתרעת בגאון לאורך כל גובה חלל הלובי. כ-1,000 מהספרים שבה, אגב, הגיעו הישר מהספרייה הישנה של כותבת הטורים קארין ארד. אפשר למצוא על המדפים קונקורדנציה של התנ"ך ואת כל כתבי צ'רצ'יל לצד מונולוגים מהוואגינה. מה הקשר לארד? ובכן, השבח לפייסבוק.

על קירות הלובי מתוח טפט זהב עדין, הרצפה חומה כמובן, הווילונות כתומים והרהיטים משלבים ירוק עם חום, כולל אדניות עם קקטוסים, עוד פריט משנות ה-70 שנמחה מזיכרוננו עד שנכנסנו לבראון. הרהיטים והחפצים - החל מהמאפרות ועד לשעוני הקיר - שאובים כולם מאותה התקופה. חלקם אכן בני 40-35, אחרים יוצרו בגלריית גבריאל בהשראת התקופה במיוחד עבור המלון, כמו ספות העור הירוקות, שהן יוקרתיות למראה ופרקטיות כאחד. גם לזכוכיות הצבעוניות מהאי הווניצאיני מורנו, שהיו להיט באותן שנים, יש כאן ייצוג נכבד.

על הקיר שניצב אל מול שולחן הקבלה חולש פוסטר ענק, צילום שער מקורי של פלייבוי משנות ה-70, ועליו מרוחה בחורה ישראלית אנונימית. חשבנו שזו רינה מור, אבל מתברר שלא. אל חשש, היא צנועה בלבושה באופן שלא יטריד את מנוחתו, לטוב ולרע, של איש. סקסיות מעונבת כבר אמרנו?

הסיפור המיוחד של המלון ממשיך מהלובי אל החדרים. המסדרונות אפלוליים במידת מה, ששומרת על תחושה מסורתית מתבקשת, עם טפטים ירוקים ויצירות מפתיעות בנוכחותן של האמן פלפלד, שמתמחה באמנות אורבנית שלא היתה קיימת כלל בשנות ה-70. ב-30 החדרים לא תמצאו הרבה לבן או בז' – אלא בעיקר חום או ירוק על הקירות, בשילוב שולחנות כתיבה שחורים וגם שיש איטלקי שחור באמבטיה. רק המיטה נותרת לבנה וצחורה, עם מצעים מעולים ומזרן נוח. כל זאת עם מקלחת מפל, כספת המותאמת למחשב נייד, טלוויזיית מסך שטוח 32 אינטש עם ערוצי לוויין, ואינטרנט חינם. "ניסינו לשלב דרמה עם סקסיות, ולחבר את החדרים לכל הסיפור של בראון", מסביר ישראלי. ולמה את המיטה לא צבעתם בחום? "כולם אוהבים מיטה לבנה וגם אני, ולכן לא נגענו בה, אבל השתדלנו לעצב אותה בצורה שונה מהמקובל".

בצד הלובי והחדרים, כולל בראון ספא עם 4 חדרי טיפולים, חדר כושר, בר שעתיד להפתח בקרוב וגג פעיל שיכלול בעתיד הרחוק בר ובעתיד הקרוב מרבצי ישיבה להרגעות ואולי גם שיזוף, בחורף הקיצי שיש לנו. כאן באים לידי ביטוי היתרונות בהסבת בנק למלון, מסביר אביגד - ריבוי החדרים וחלוקתם בחלל אפשרו לבנות בקלות יחסית ספא וחדר כושר; המעלית הגדולה והחניון התת קרקעי, מצרכים נדירים בתל אביב בכלל ובמלונות הבוטיק שלה בפרט, הקלו גם הם על התכנון.

השאלה המתבקשת היא האם בעוד 10 שנים, לדוגמה, העיצוב של המלון כבר לא יהיה רלבנטי. "זו השאלה הכי טובה", מחמיא לי ישראלי, אבל ממהר לחלוק עליי. "כשאני מעצב בית אני מסכים איתך. כשאני נפגש עם לקוחות פרטיים, חצי מהנשים רוצות פרובאנס. אני מסביר להן שזה לא נכון, כי אחרי תקופה מסוימת זה נמאס. למלון אתה בא ללילה או שניים. לכן בבית מלון כדאי ליצור חוויה אחרת, מעניינת, שהאורחים ירצו ויוכלו לחזור אליה. הרי מה קורה היום בבתי מלון מהסוג הזה באירופה? אתה נכנס אליהם ותמיד רואה הרבה חום, ניקל, שחור, עם חדר מינימליסטי יפה בצבעי קרם. זה לא גורם לך לרצות לחזור, אלא מקסימום ללכת לישון. לאיזה מלון אני אישית חוזר או שולח אליו חברים? מלון שיש לו סיפור מיוחד".