הייתי עושה את זה שוב

לובה הרצוג, בת 26, כישרונית בצורה יוצאת דופן ובעלת רזומה מכובד. היא בוגרת המגמה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, אימא לילד בן ארבע, גזברית נכסי הנדל"ן של הוריה בניו יורק, והיא זו שעיצבה ב-10 אצבעותיה, תרתי משמע, את דירתה בשכונת רחביה בירושלים. שכונה זו תוכננה בהשראת עיר גנים אירופאית, על ידי האדריכל ריכרד קאופמן, ומאז הקמתה ב-1930 ועד היום, נחשבת לשכונה יוקרתית.

אופייה הירוק והפסטורלי של רחביה משך את לובה להתגורר בה, כשעצים שונים "משנים תלבושתם" במהלך השנה, מבצבצים מכל חלון בדירה. ללא עבר של לימודי אדריכלות או עיצוב פנים, ביקשה לובה להרוס לחלוטין את הדירה הישנה שמנתה חמישה חדרים. "רק לאחר שראיתי אולם נקי ללא קירות, חלונות וריצוף" היא אומרת "יכולתי לתכנן בצורה נוחה ואידיאלית".

את חלוקת החללים והסקיצות שרשמה על גבי ניירות ומפיות העבירה לשרטטת. על נקודות החשמל ומיקומי תאורה עבדה לובה בשיתוף פעולה מלא עם הקבלן יניב מזר, כשהיא מסמנת עבורו איקסים על הקירות. מתחת לרצפה הישנה נחשף מילוי של 15 ס"מ, שנוצל לחימום תת ריצפתי ברוב חלקי הדירה, כאשר לכל אזור תרמוסטט חשמלי נפרד. את הנכנס לדירה מקדמת רצפת פרקט כהה בצורת L התוחמת את האזור הציבורי והמרכזי של הבית, הנמוך באותם 15 ס"מ (שבהם היה המילוי) ומרוצף באבן ג'ט אפורה בליטוש מט משי.

"לא רציתי שהנכנס ייפול לקרביים של הבית", מציינת לובה, "לכן בחרתי ליצור הפרדה בין הכניסה לחלל המרכזי באמצעות ריצוף, צבע וחומר שונים, שיוצרים גם שינוי באווירה". מימין לכניסה, על צלעה הקצרה של ה-L, ארון קיר (4.80 2.70X) צבוע אדום עז. הוא ניבנה על פי עיצובה של לובה, ובוצע על ידי "נגריית אשור", האחראים על שאר עבודות הנגרות בדירה. כאשר דלתות הארון סגורות, הוא משמש כקיר דקורטיבי לכל דבר ומראהו בעל איכויות של מרקם טקסטיל.

תוך הארון מעיד על צורת אחסון מחוכמת ומחולק לשלושה חלקים בעלי פונקציות שונות: תליית מעילים, מיקום מסך פלסמה עם מערכת האודיו וידאו ומשרדה הקומפקטי של לובה, המכיל מחשב, פקס ומדפים בגבהים שונים. בסמוך לו יש יציאה למרפסת קטנה (6 מ"ר) שלא נזנחה בעיצוב הכללי וחופתה באריחי דק קטנים (25 25x ) עם מכברים נוחים להרכבה כפאזל. כל אריח הנו בצבע עץ שונה המתאים לגוונים השונים בבית. במרפסת, אדנית עם צמחי תבלין, כיסא קלוע ושרפרף אדום, שעוצב על-ידי לובה כחלק מפרויקט הגמר שלה ב"בצלאל". רגליו של השרפרף מציגות צורתן של זרועות ידיים, כביטוי של אברים אנושיים בדו מימד.

מצדה השמאלי של הכניסה לדירה, צלעה הארוכה של רצפת הפרקט, מעיין "מסלול" המוביל לחדרים הפרטיים (אורכו כ-10 מ'). הקיר שניצב סמוך, חופה בטפט עץ ארוג, המעניק חמימות וצבע. דלתות שני החדרים הפרטיים כוסו בהתאמה מדויקת בטפט זה, וכשהן סגורות לא ניתן להבחין בהן שכן הן נראות כחלק אינטגראלי מהקיר הרץ ושומרות על עיקרון הרצף.

בחלל המרכזי של הבית, שלושה מוקדים המסודרים בקו דמיוני כצורת משולש: פינת אוכל, מטבח ופינת ישיבה. האחידות בו נוצרת על ידי שימוש בצבע לבן, שמודגש באמצעות אור יום, החודר בעד החלונות שממוקמים בשלושה כיווני אוויר שונים.

ללובה היה חשוב שהדירה לא תראה מבחוץ כגוף זר בבניין הישן, על כן לחלונות הדירה התקינה תריסי כנף ברזל, המתאימים לצביון הבניין והשכונה. פינת האוכל מורכבת משולחן רבוע, עם רגלי מתכת צבועות לבן ומשטח זכוכית וסביבו 8 כיסאות ערוכים, עשויים פוליאוריטן מוקצף בלבוד וונגה, המתאימים צבעונית לפרקט ולטפט העץ. המטבח נעשה בהזמנה מיוחדת על פי דרישותיה של לובה. הוא בנוי כאי עם ארונות זכוכית שנצבעו מבפנים בלבן, כשבמרכזם נקבע חלון. עוביו של אדן החלון דומה לעוביים של ארונות המטבח, ומשמש מצע לכיריים קראמיות. לאי הלבן הוסיפה לובה בר עץ וונגה, המאפשר להסב במטבח באופן נינוח.

מעל הבר בצורה מקבילה לו, משתלשלים 6 גופי תאורה עדינים עשויים חוטים. אפילו על מערכת המיזוג חשבה לובה בצורה יצירתית ואסתטית, וביקשה שיראה כחלק מהעיצוב הכולל. הוא מורכב במערכות נסתרות בקירות, עם פתחים שנראים על פני השטח כמלבני נירוסטה צרים. כך, למשל, במטבח, פתח המיזוג ניראה כחלק מהמקרר.

במוקד השלישי בחלל הציבורי יש מערכת ישיבה, מעיין סלון קטן עם ריהוט בד לבן על שלוש כורסאות בגדלים שונים, המעניקות משחק צורני מעניין. שילוב הבד הלבן עם אור היום שחודר בעד החלונות מעניק לפינה זו תחושה של ישיבה בפאטיו. גם בשירותי האורחים, שממוקמים בקצה "מסלול" הפרקט, השקיעה לובה מחשבה יצירתית עם נגיעה דרמטית. הם מחופים טפט עץ ארוג בצבע כחול. הכיור וארון השירות שמתחתיו עשויים זכוכית שחורה ומעליהם שלוש מראות ממוסגרות מוזאיקה זכוכית. הרצפה והתקרה עשויות באותו פסיפס ביזאצה ועליהם צורות כטיפות מים גדולות.

בחדרים הפרטיים של לובה ושל בנה הקטן, ישנה אחידות חומרים. בשניהם נבנו ארונות בגדים על פי עיצובה ונוחיותה של לובה, כמו גם המיטות, שלהן הוסיפה מגני ראש עשויים בדים לבית "Kenzo", המאופיינים באיכות מבריקה ובעלי מגע משי. לכל אחד מהחדרים פרטיות מתבקשת, עם חדר רחצה צמוד המרוצף בפסיפס ביזאצה. אנשים רבים מודעים לכך שבניית בית או שיפוץ, כוללים אינטראקציה עם אנשי מקצוע, עמידה בלוחות זמנים, בחירה של חומרים ועוד מגוון של החלטות שונות, שהופכים לטרחה מרובה. לובה, לעומת זאת, מספרת שכל תהליך העיצוב, השיפוץ והשהייה הרבה בשטח, היוו עבורה סוג של מסע מרתק, חוויה אדירה שהייתה שמחה לחוותה שוב.