פינתי

לפני כשבע שנים תכנן האדריכל אריאל וינטר תכנית אדריכלית למוזיאון השואה בחיפה. התכנית לא יצאה לפועל, אך ההדמיות והתוכניות התלויות במשרדו היוו מקור השראה ללקוחותיו, זוג צעיר עם שני ילדים קטנים. ביתם, במושב בצרה, משקף תפיסה קוביסטית ודה –קונסטרוקטיבית, באמצעות שבירה של אקסיומות ויצירת זוויות בלתי שגרתיות. כבר מבחוץ ניכרת צורתו האוונגרדית והייחודית, בנוף הבתים האחרים שסביבו.

חזית המבנה חושפת את הרעיון המנחה של הבית בהציגה סיפורן של צורות "נשברות". צד אחד של הבית הוא קובייה אפורה, אליה חודר קיר אדום "השובר" את צדו השני, מפרק אותו לצורה חדשה, ומסתיים בפריצה בלתי צפויה של מוטות ברזל אדומים החוצה. כך, למעשה, נוצרות נקודות מבט שונות ומפתיעות, הן מבחוץ והן מבפנים.

"המבנה מותאם לעידן המודרני" אומר אריאל "לא רק מערכות חשמל חכם הופכות בית לעכשווי, אלא גם צורתו והקונספט שלו. הבית האמור יוצר קשר עם המציאות, עם המקומי, איננו מועתק משום מקום אחר, ובעל צביון עצמאי לחלוטין".
עבודתו של אריאל מושתתת על נאמנות מוחלטת לזמן ולמקום. כל החומרים שהוא בוחר לעשות בהם שימוש, הינם תוצרת הארץ ללא יבוא. סביבתו החיצונית של הבית נעשתה על ידי האדריכל הנוף, סרגיי פופיק, שהתאים את צורת הגינה ואמת המים שחוצה אותה, לזוויותיו השונות של המבנה.
פנים הבית נראה גדול יותר מגודלו במציאות, בשל פתיחה של החללים השונים המשווה לו צורה של "קובייה פתוחה". סגנונו מינימליסטי, נטול פרטים מיותרים, מאפיין את טעמם של הדיירים, אורח חייהם וחוסר חיבתם המושבע ל"פיצ'פקס".

ליליאן בן שוהם, אדריכלית הפנים, "הרכיבה" את אשר אריאל וינטר "פרק", ויצרה סביבת מחייה נקייה ומשוללת עיטור לשם עיטור, לבקשת הדיירים. האלמנט המשמעותי והדומיננטי, שמושך את תשומת הלב מיד בכניסה לבית, הן מדרגות ברזל מאסיביות, המובילות לקומת המרתף ולקומה העליונה, יוצרות צורה ספירלית רחבה ונראות כפסל מודרני בחלל הגבוה. תמיכתן נעשית על ידי כבלים אלכסוניים, שמונעים ויברציות ורעידות בעת העלייה והירידה בהן.

בקומת הכניסה סביב המדרגות, ממוקמים החללים הציבוריים. משמאל לכניסה חדר המשפחה, בו ממוקמת גם הטלביזיה בתוך רהיט, הנע על גווני האפור. קיר מנותק מהתקרה ומהקירות הצדדיים חוצץ בין חדר המשפחה לפינת האוכל, הפתוחה בצידה האחד לסלון, וממנה גם יציאה לגינה. הקירות בסלון, ויטרינות זכוכית בגובה של שתי קומות, מאפשרים כניסת אור טבעי בכל שעות היום, ובלילה נעזרים בתאורה מלאכותית. ריהוט קלאסי מינימליסטי, המעוצב בקווים נקיים ובצבעוניות שקטה, מקלים על בעלת הבית לכנות את הסלון ואת פינת האוכל "המוזיאון". שני חללים אלה מיועדים לאירוח, והם מחוץ לתחומם של הילדים.
ביומיום מרבה המשפחה לבלות בחדר המשפחה ובקומת המרתף, שם מרוכזים המשחקים ושאר העיסוקים.

מעברן השני של המדרגות, מימין לכניסה ומתחת לקומת חדרי השינה, ממוקם המטבח, צבוע בשלייף לק אדום עם אי נירוסטה וסביבו כיסאות בר. מהמטבח ניתן להשקיף החוצה לכיוון הכניסה לבית מבעד חלון משולש, שצלעותיו ארוכות כלפי מעלה, מזכיר לנו את צורותיו הבלתי שגרתיות של המבנה. מהמטבח מובילה דלת צרה ליציאה נוספת לבריכה שגודלה כ- 40 מ"ר, וצורתה היא נגזרת של חזית הבית המערבית.

במרכז החלל של קומת המרתף, שבה, כאמור, מרבים הדיירים לשהות, פינת טלוויזיה עם כורסה גדולה ומרווחת. שזלונג אדום, שיוצר דו שיח עם צבעו של המטבח, שבקומה מעל, מעיד על כך, שליליאן הקפידה לשמור על שפה עיצובית עקבית. חלון מלבני, שקבוע בתחתית הבריכה, מאפשר לראות את השוחים מתחת לפני המים, הוא תורם לצבעוניות, ומחדיר דרכו תאורה מעניינת לחלל התחתון. בקומה זו חדר ילדים, ממד וחדר כביסה, שממוקמים סביב לחלל המרכזי.

המדרגות, המובילות לקומה העליונה, מתחברות לגשר זכוכית על קונסטרוקציית ברזל (6.5 על 1.10), המוביל לחדרים הפרטיים, המאורגנים בזה אחר זה, בצורת האות L. זכוכית הגשר מעניקה תחושה אוורירית ונקייה לדיירים, שביקשו למעט בפרטים, ולצמצם את מגוון החומרים. בחדר העבודה שוב ניכרת עבודתה העקבית של ליליאן שעיצבה שולחן עץ בעל משטח, המושתת על א-סימטריה טוטאלית. למעט שעון מתכת שתלוי על הקיר וחושף את מנגנוניו השונים, אין אזכור לחפצי נוי. המרכיבים הארכיטקטוניים, קירות "מרחפים", חלונות בצורות שונות וויטרינות גדולות הם אלה, המשמשים "עיטור" למבנה הייחודי. מוטות הברזל האדומים של חזית המבנה, ניבטים בעד החלון הצפוני של חדר העבודה, ותורמים לצבעוניותו.
בקומה זו חדר ילדים נוסף עם חדר רחצה, שעוצב לפי בקשת הילד בן ה-8, שראה דגם דומה באחד המגזינים, והחליט שזה מה שהוא רוצה לעצמו. "אחרי הכל הוא הולך להשתמש בו ביום יום", אומרת אמו.

יחידת ההורים נמצאת על הצלע הקצרה של ה- L. היא מרוצפת פרקט כהה, החודר לחלל הרחצה, שפתוח לרווחה ללא דלת או מחיצה, ובו מקלחון ואגן רחצה freestanding, ובסמוך לו עמוד ברזל פונקציונאלי, שחופה בפסיפס מתכת, והפך לדקורציה בפני עצמה. אריאל יצר חדר רחצה, שקירותיו בולטים, ויוצאים לעבר החלל הפתוח, שמעל הסלון. ליליאן ניצלה קירות אלה כבסיס להנחת קיר רבוע לבן מנותק מהקירות, שנראה כמרחף בחלל. הוא מואר בשוליו בשעות הלילה, ומשווה תחושה דרמטית יותר.
פתיחותם של בני הזוג לרעיונות חדשים, היוותה מצע נוח למודרניזם וללוגיקה החדשה של אריאל וליצירתיות של ליליאן, שהשכילה למצוא פתרון מקורי לכל פינה בבית.