עיצוב טוטאלי

הנכנס לבית כאילו "שומע" מיד - לבית הזה יש שפה: הוא מדבר במשפטים רהוטים ובמילים מדויקות, בקול מרגיע ומלא ביטחון. כמרצה מרתק וענייני, יודע הבית הזה לגוון את משנתו הסדורה בקולות שונים - עתים דרמטי ועתים קליל - אך מבלי לגלוש לפטפוטי סרק או לסטות מן העניין המרכזי. קול אחד ניכר כאן בבירור, בכל פרט ופרט.

נדיר להיכנס לבית מגורים שהעיצוב שלו כה טוטאלי. היד המנצחת על המלאכה היא ידו של האדריכל והמעצב אלכס מייטליס, בוגר בצלאל וה-AA בלונדון. הבית, השוכן ברמת השרון, הוא חלק מקומפלקס של ארבעה בתים (אדריכל - עודד לביא). את פנים הבית עיצב מחדש מייטליס. קירות נשברו והוזזו, חלונות שונו, וכך נוצרה מסגרת לסדר חדש ועקבי, שבו כל פריט ריהוט וכל חלל אחסון, כל חומר וכל צבע מתוזמרים לסימפוניה חגיגית ומפתיעה.

שיתוף הפעולה בין מייטליס לבין קסטיאל איפשר לו שליטה לא רק בעיצוב, אלא גם בהפקה, על כל פרטיה. הווירטואוזיות בחומרים שונים, שייחודית לקסטיאל, הניבה ריהוט שנבנה כל כולו במיוחד לבית, בעץ ובמתכת, בעור ובנירוסטה. השלמתו המהירה של הבית (בתוך ארבעה חודשים. מנהל העבודה - רן סילבר) התאפשרה גם הודות לפתיחות ולהחלטיות של בעלת הבית, שלקחה חלק פעיל בעיצובו.

דומיננטיות של שחור ולבן, עץ אמבוייה חם וכהה ופה ושם נגיעות של נירוסטה יוצרים בבית אווירה אלגנטית ואף דרמטית משהו. הקירות והתקרה צבועים ב"סטוקו" בהיר, שהברק הצונן שלו מאוזן על ידי החספוס הקל של פני השטח, היוצר משחקי אור וצל עדינים.

הריצוף, באבן ספרדית טבעית, אפורה, הוא רקע שקט וניטרלי לריהוט, המעוצב בקווים ישרים ובצורות גיאומטריות פשוטות.
קומת הכניסה של הבית כוללת את חדר האורחים, פינת האוכל והמטבח. שלושתם מעוצבים באותה שפה, משקיפים זה אל זה, אך גם מופרדים זה מזה די הצורך, בעיקר באמצעות אופן ההצבה של הריהוט.

הציר המרכזי של המטבח הוא השולחן הענקי המוצב במרכזו. זהו גם משטח עבודה נוח, שבו כיריים וארונות אחסון, וגם שולחן אוכל לארוחות היום-יום. אפשר בקלות להאכיל סביבו את שלושת הילדים הצעירים שבבית, לארח לפחות שני אנשים לקפה ועוגה ולבשל ארוחה מורכבת - כל זה בעת ובעונה אחת, מבלי לפגום בסדר ובניקיון, ובלי קשר ישיר למתרחש בשאר האזורים של אותה הקומה.

צורתו העגולה של השולחן בפינת האוכל ממקדת את הסועדים למרכזו, כך שנוצרת אינטימיות, מבלי לאבד את תחושת המרחב - זאת אף שהוא ניצב בהמשך לחלל ההסבה וסמוך למטבח. מסייע בכך קיר מלבני צר למדי, המסתיר חלקית את המטבח, אך לא חוסם לגמרי את המבט לתוכו.

הציר המרכזי של חלל ההסבה הוא הקיר שבו קבועה מערכת השמע והטלוויזיה, כך שרוב היושבים בסלון, גבם מופנה אל פינת האוכל. צמוד לקיר זה ובמקביל לו מוצבים שלושה פריטים שעיצובם דומה - מלבן צר וארוך, בגבהים שונים, שצורתו מזכירה ספסל. זה הצמוד לקיר מאחסן את מערכת השמע ומסתיר את החיווט הנחוץ לה, השני משמש שולחן קפה, לפני הספה המרכזית, והשלישי, המוצב מאחוריה והגבוה מבין השלושה, הוא מעין חיץ בין חדר האורחים לבין פינת האוכל. "קווי רוחב" אלה מעניקים לחלל ההסבה דינמיקה משלו ותוחמים אותו כחלל נפרד.

ברוח ההקפדה העקבית על עיצוב נקי ואלגנטי, מכשיר הטלוויזיה הוא בעצם מסך פלסמה שטוח, שקוע בקיר וממוסגר כתמונה גדולה. חפצים שימושיים, חוטי חשמל ומכשירים שונים מוסתרים היטב בתוך הריהוט שנבנה במיוחד. פעמים רבות הגישה אליהם היא מן הצד, כך שמה שנראה הוא חזית עץ חלקה. בפינות רבות של הבית, מסת החומר של רהיטי העץ "מוצפת" בחלל באמצעות
גופי תאורה פשוטים הקבועים ברצפה ומאירים אותם מלמטה.

גופי התאורה השונים, התלויים מן התקרה, מקנים לחלל אווריריות ותנועה - המרככות את היציבות והמסיביות של פריטי הריהוט - ומשמשים אלמנטים פיסוליים מובהקים. רובם בעיצובו המקורי והמפתיע של אינגו מאורר (שאתו עבד מייטליס בחו"ל) וחלקם בעיצוב פיליפ סטארק או שעוצבו במיוחד בעבור הבית (כל גופי התאורה בבית - "אס.טי. אור").

משקופים רבים ומסגרות מסיביות של מראות גדולות (שבדרך כלל ניצבות על הרצפה, נשענות אל קיר) זכו לפרופיל מדורג, המקנה להם עומק ומעדן את המסיביות שלהם.

כל המאפיינים העיצוביים הללו חוזרים על עצמם בעקביות בכל הבית - גם בחדרי הילדים, בחדר השינה של ההורים ובחדרי האמבטיה שבקומה העליונה של הבית, וגם בקומת המרתף, שבה יש פינת עבודה, חלל משחק לילדים וחללי אחסון ועבודה פונקציונליים. כל פינה זוכה לאותו עיצוב מוקפד, עד פרטי הפרזול וידיות הדלתות, לאותם חומרים משובחים ולגופי תאורה מקוריים, שמיקומם המדויק יוצר קומפוזיציה מאוזנת מכל נקודת מבט.