אופי סנטימנטלי

יוסי פרידמן, אדריכל ישראלי שלמד ועבד בארה”ב יותר מעשור, השאיר מאחוריו לקוחות ותיקים, שלמענם הוא נרתם לעבודה לעתים קרובות. אף על פי שהוא מנהל משרד בתל אביב, הוא נוסע לעבוד בניו יורק או במיאמי בערך כל שישה שבועות ויוצר דירות מגורים למען לקוחות, שברבות השנים נהפכו גם לידידיו.

בשונה מן הנהוג בארץ, מדובר באנשים שעוברים, לעתים קרובות מדירה לדירה ומעיר לעיר, ועם זאת, משקיעים בעיצוב דירתם כאילו היה זה משכן קבע לשנים רבות. פרידמן רואה בכך הצלחה, כאשר בכל פעם מחדש משקפת הדירה את דייריה, כאילו לא עברו מעולם לדירה “חדשה”.

פרידמן משלב בעבודתו פריטים מישראל ומאירופה - בעיקר אמנות ישראלית, וגם פריטי טקסטיל, שטיחים פרסיים עתיקים וריהוט איטלקי. מניסיונו של פרידמן, קנה המידה ל”עומס” בחלל שונה אצל לקוחותיו בחו”ל לעומת אלה שבארץ.

מה שאופייני למסורת הישראלית הוא תרבות שלפיה יש להקפיד על פונקציונליות עם נטייה למינימליזם. הדירה הניו יורקית הזאת, לעומת זאת, היא, ביטוי לתרבות שבה סנטימנטליות לחפצים שעברו בירושה, מזכרות ואוספים, חזקה יותר ממה שנחשב ל”יפה” או “נכון”.

בעבור בעלת הדירה, מרכז ההוויה הוא הבית, שכן היא גם עובדת בו. תחומי הפעילות שלה נוגעים באמנות, בפסיכולוגיה ובפילנתרופיה, והיא בעלת טעם מוגדר ומקצועי בכל הנוגע ליצירות אמנות וחפצי נוי. בהתאם לאורח חייה, יש בדירה פינות רבות המשמשות לישיבה ביחידות - למדיטציה, מנוחה, קריאה, עבודה - או לאירוח הן בקבוצה גדולה אחת והן בקבוצות קטנות ואינטימיות.

הדירה שוכנת בקומה ה-22 של בית דירות, חדש יחסית, מצוידת במערכות ברמה גבוהה, והחללים בצדה המזרחי צופים אל הסנטרל פארק. הנוף הנשקף מחלונותיה הוא גורם חשוב וייחודי, שמכתיב את אופן העמדת אזורי הפעילות השונים בדירה.

ציר הכניסה לדירה הוא אלכסוני, מדרום מערב לצפון מזרח.
המבואה מאפשרת כניסה לחדר השינה הראשי ולחדר שינה נוסף, המשמש לאירוח. בהמשך המבואה משתרע מסדרון המתפקד כגלריה ליצירות אמנות וממנו הגישה לחדר העבודה ולמטבח.

כניסה לחדרי השינה, פגישות עבודה או הבאת מצרכים למטבח יכולים להיעשות מבלי להיכנס לחדר האורחים, אך מבחינה ויזואלית הוא גולת הכותרת של מסלול הכניסה לדירה. גם מדלת הכניסה ניתן לראות את חדר האורחים המרווח, הפתוח לנוף הפארק ממזרח ומצפון.

דגש מיוחד הושם על התאורה הטבעית, מתוך התחשבות בחילופי העונות הקיצוניים האופייניים לניו יורק. כל חלון מצויד בשתי שכבות של הצללה. האחת מאפשרת החשכה, והשנייה אוורירית ומאפשרת את נוכחותו של הנוף, שבקיץ הוא ירוק עשיר ובחורף חשוף ולעתים קרובות מושלג.

מאחר שמדובר בבית דירות, שבו רכיבים רבים נתונים מראש, עיקר תשומת הלב של פרידמן הופנתה כאן לעיצוב הפנים. במקרה זה, היה צורך במלאכת מחשבת שתשלב בהצלחה כמות נכבדת של ספרים, אוסף יצירות אמנות ואוספים שונים של חפצי נוי, וזאת מבלי להזניח את הנוחות של חיי היומיום.

כך מצאו את מקומם זה לצד זה פריטי ריהוט מודרניים לחלוטין (בעיקר איטלקיים), נוחים ושימושיים, וריהוט צרפתי מאמצע המאה ה-19 ועד שנות ה-40, המעניקים אווירה ייחודית לכל חלל. בחירת הריהוט בהתייחס לחומרים ולגוונים יוצרת “קבוצות” שונות של רהיטים, גם מבחינה ויזואלית וגם מבחינה פונקציונלית. דוגמה טובה לכך היא חלל ההארחה, שהעמדת הריהוט בו מאפשרת כחמש פינות שיחה, למספר משתנה של משתתפים.

אוסף הציורים של בעלת הבית כולל בעיקר דיוקנאות, מן האסכולה האמריקאית הריאליסטית, שנבחר ברובו בשיתוף עם יוסי פרידמן שלצדם עבודות של אמנים ישראלים - מיכל רובנר ואליעז סלונים. לכאורה זהו צירוף בלתי אפשרי, אך הוא יוצר מתח מעניין, כמעט דרמטי, שמרוכך על ידי אוסף גדול של כלי זכוכית - אופלינים צרפתיים כחולים ולבנים המוצבים בפינות שונות ונברשות מזכוכית מורנו בקוויהן המסתלסלים מלמעלה.

השילוב בין חתימת ידו של פרידמן לבין האוספים העשירים יוצר תערובת אקלקטית של תקופות וסגנונות, מיזוג מרהיב בין אופנות עכשוויות לריהוט עתיק.

ההיגיון הפנימי המאחד סביבו את הריבוי הייחודי הזה הוא אישי ביותר, וניכר בו שהוא נועד לאדם פרטי ומסוים, שעמד במרכזו של תהליך העיצוב.