התנהלות בלתי תקינה בתחרויות אדריכלות

נגד שופטים בשתי תחרויות תכנון חשובות בירושלים הועלו טענות על התנהלות לא תקינה ועבירות אתיות. ענף האדריכלות כמרקחה

תחרויות תכנון נחשבות בענף האדריכלות כאמצעי בדוק לריענון מאגר הרעיונות האדריכליים וגם כקרש קפיצה לכישרונות עלומים לעלות למרכז הבמה. בד בבד, תחרויות הן מקור לא אכזב לחיכוכים, הסתבכויות ופוליטיקות קטנות וגדולות; במיוחד בקהילה מקצועית קטנה ואינטימית כמו זו בישראל שבה ממילא הכל מתחככים בהכל. הניסיון מלמד שכמעט כל תחרות תכנון בארץ מתחילה בטענות ומענות ומסתיימת בשובל ארוך של מרמורים והאשמות. וגם התוצאות הן לרוב לא מי יודע מה.

לכן, לא מפתיע שטענות להתנהלות בלתי תקינה לכאורה ועבירות אתיות אחרות מופנות בימים אלה לשתי תחרויות תכנון מרכזיות וחשובות בירושלים: התחרות הבינלאומית היוקרתית לתכנון הקמפוס החדש של האקדמיה בצלאל במגרש הרוסים, והתחרות לתכנון מתחם ענק לבתי המשפט במרכז העיר. שתי התחרויות הגיעו בשבועות האחרונים לשלב האחרון לפני בחירת ההצעות הזוכות.

טענה לפגם אתי, הליך בלתי תקין ועבירה חמורה על תקנון התחרות לתכנון קמפוס בצלאל נשמעה במכתב אנונימי שהופץ לאחרונה למכותבים רבים. בתקנון נקבע כי "כל אלה שעשויים להיות בניגוד אינטרסים מנועים מלהשתתף ישירות או בעקיפין בתחרות, לרבות חבר השופטים, או כל אדם שקשור בתהליך בחירת התכנון". ואולם, כותבי המכתב מתריעים כי משרדו של אחד העולים לשלב הגמר בתחרות - האדריכל יהושע גוטמן ממשרד לוט - מצוי בצמידות למשרדו של אחד השופטים המרכזיים בתחרות, האדריכל צבי אפרת. בצמידות בין משרדי השניים רואים כותבי המכתב ניגוד אינטרסים עקרוני והם מציינים כי "מובן מאליו כי השופט נחשף להצעה שהוגשה לשלב השיפוט (האנונימי) בטרם הגשתה".

אפרת הוא ראש המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל, שבה מלמד גוטמן. בין שההצעה אכן נחשפה ובין שלא נחשפה, הסיטואציה שנוצרה היא מטרידה ומביכה, במיוחד בתחרות יוקרתית מעין זו, ועוד יותר מכך - בתחרות לתכנון מוסד ציבורי וחינוכי. נשיא בצלאל, פרופ' ארנון צוקרמן, הנמנה עם צוות השיפוט, הגיב ואמר: "נכון שהמשרדים היו בצמידות והם בידידות. אבל התחרות היתה אנונימית לחלוטין, ואפרת הוא רק אחד משישה שופטים. אין לו כל קשר עסקי עם גוטמן ולא היה מצדו שום לחץ לבחירתו. גוטמן הוא לא המורה היחיד בבצלאל שהשתתף בתחרות, בהסכמתנו".

ניגוד עניינים בתחרות של בצלאל

הסתבכות נוספת בתחרות של בצלאל היא מינויו בימים אלה למהנדס העיר ירושלים של אחד המתמודדים בשלב הבא של התחרות, האדריכל מנדי רוזנפלד. ניגוד העניינים בין רוזנפלד המתכנן לרוזנפלד מהנדס העיר, האחראי למתן אישורים והיתרים לתוכניות בנייה בעיר, אינו משתמע לשתי פנים. רוזנפלד עצמו לא ראה לנכון לפרוש מהתחרות מיד עם היבחרו למהנדס עיר, והוא ממתין לבירור הנושא. לדבריו, זה אינו הפרויקט היחיד של משרדו בירושלים (בעיה מטרידה בפני עצמה) ו"לא התחלתי עדיין בתפקיד מהנדס העיר, משום שאני ממתין למציאת פתרון מדויק וללא רבב לנושא, מהבחינה המשפטית והציבורית. התחלנו לעבוד על התחרות לפני המינוי, אבל ברור שאם תהיה בעיה כלשהי אשקול מה לעשות. גם בצלאל מודע לבעיה, ולא נעשה בכוח דברים שלא ייראו בסדר".

פרשה אחרת, שלא זכורה כמותה גם בזירה המקומית העקומה, התגלגלה לפתחה של התחרות לתכנון בתי המשפט: שלושה משרדי אדריכלים ידועי שם שהתמודדו בתחרות - כרמי, קולקר וספדיה - הצליחו להשפיע על הרכב חבר השופטים כך שיתאים לרוחם. במכתב ששיגר משה ספדיה לחברת סי-פי-אם המנהלת את הפרויקט, הוא תבע להדיח את אחד השופטים, האדריכל הלל שוקן, בטענה שביקורת שהשמיע על עבודת השלושה תגרום "עיוות הצדק בשיפוט". בצעד בלתי תקין בעליל, תביעתו נענתה.

שאר המשתתפים בתחרות, שבעה מבין עשרת המתמודדים, שיגרו מכתב מחאה לחברת הניהול, ותבעו להחזיר את הרכב השופטים המקורי על כנו. ואולם, מחאתם נדחתה. התחרות נמשכה כסדרה, והמוחים עצמם לא פרשו ממנה. ממשרד האוצר, הממונה על הפרויקט, נמסר כי ועדת המכרזים החליטה פה אחד על ביטול השתתפותו של שוקן לנוכח "החשש לתקינות הליך הבחירה ועל מנת להבטיח את כשירות ההליך".

כך או כך, העולים לשלב הגמר בתחרות קיבלו הודעות על בחירתם בימים אלה. בקרוב יתיצבו שני המועמדים הסופיים זה מול זה בשלב האחרון, שבו המזמין הוא זה שבוחר את הזוכה בראיון אישי. באירוניה של המקרה, על לבו של המזמין יתחרו משרד חיוטין, שנמנה עם כותבי מכתב המחאה, ומנגד, משרד קולקר, שהמזמין ביצע את רצונו בהדחת שוקן. זהו עוד פרק בסאגה הישראלית; לא הכי נורא, אבל גם לא כבוד גדול.