זה יכול היה להיות עוד סיפור על בית דו-משפחתי רגיל, כמו הבתים המקיפים אותו במושב קדימה: בית אחד על מגרש אחד, מחולק לשניים - יחידה מימין, יחידה משמאל, גג רעפים אחד מעל וקיר משותף בתווך. סימטריה מושלמת. ב"אייר אדריכלים" חשבו אחרת והצליחו לשכנע גם את הוועדה המקומית.
האדריכליות, שרון נוימן ונופי רותם, הצליחו להפוך את ה"דו" הרגיל ל"חד" מיוחד. השתיים בנו שתי יחידות דומות, בצורת האות "ר" ובשטח של כ- 170 מ"ר כל אחת.
במקום להצמיד את היחידות זו לזו, הן סובבו את האחת ביחס לשנייה ב-180 מעלות, כך ששתי היחידות סוגרות על ריבוע פנימי. זהו הפאטיו של כל יחידה, שחולק באמצעו על ידי קיר גבוה כדי ליצור פאטיו פרטי.
הפרטיות נשמרת גם בזכות העובדה שהפתחים בכל יחידה אינם פונים ישירות ליחידה השנייה. בזכות פעולת הסיבוב, והעובדה שהבית נבנה בפינת רחוב, הכניסה לכל אחת מהיחידות היא מרחוב אחר. כך הושלמה הפיכת ה"דו" הממוצע ל"חד" (קבלנים: צור מים).
משולחן לכיור
הייחודיות ממשיכה גם בתוך הבית, שמתגלה כשילוב בין איקאה לשוק הפשפשים - בזכותה של בעלת הבית, קרן פז-אריאלי, מעצבת בזכות עצמה. האדריכליות נוימן ורותם אומרות שהן אינן מכתיבות ללקוח את התכנון אלא מעניקות לו ייעוץ מקצועי וליווי ואכן בשיתוף פעולה עימן נתנה אריאלי דרור ליצריה.
היא לקחה דלת עץ ישנה בעלת שתי כנפיים והפכה אותה לדלת הכניסה; שולחן עץ משרדי ישן, שעדיין טבועה בו החותמת השחורה "רכוש עיריית תל-אביב", נהפך למשטח שבו נקבע הכיור בחדר הרחצה של ההורים; מראה שנזרקה מצאה את דרכה לשירותי האורחים, לצד כיור ברזל מכופף, מרותך ומוחלד בכוונה שיצרה אריאלי; שולחן נגרים הוסב לשולחן אוכל בפאטיו; שנדלייר משוק הפשפשים משתלשלת במרכז חדר המשפחה הכפול בגובהו; מאזני משקל, טרניזסטור ישן, סירי אמאייל ירוקים (נקודת חן, שוק הפשפשים) - כולם מוצגים לראווה בין המטבח לחדר הדיור, לצד כיסאות עץ ישנים סביב שולחן אוכל מעץ שניקנה באיקאה.כן, איקאה.
קשה להאמין שאיקאה יכולה להיפגש עם הפשפשים, ומהמפגש ייצא רק טוב. שעון גדול, שולחן אוכל, סלסלות קש, דלתות ארון חלביות, מטבח קומפלט עם משטח עץ - הכל איקאה. אפילו אריחי הפלסטיק הלבנים והמעוצבים המגינים על הקיר ליד הגז. אלא שבעוד שבאיקאה הם משמשים כפריט אמנותי, כאן הם הפכו לתחליף פרקטי וקל לניקוי לקרמיקה.
אבל זהו פחות או יותר. אין הגזמה, לא בפשפשים ולא באיקאה, כך שנשאר גם לא מעט מקום לתכנון.
גמישות בתכנון העתידי
מכיוון שבעלי הבית ויתרו על מבואת הכניסה, דלת הכניסה נפתחת היישר לחדר הדיור. מולה הפאטיו הנשקף במלואו מקיר הזכוכית הגדול הפונה לדרום, ושוטף את הבית באור חורפי חמים (חלונות - ארטופרו). בתוך הקיר נהפכה הטלוויזיה לתחליף מודרני לקמין מובנה בבטון, סביבו בני הבית מתקבצים.
קיר בטון חשוף משמש קיר דומיננטי - דקורטיבי, ומצדה השני של דלת הכניסה נמצאים פינת האוכל והמטבח. ההפרדה בין שני החללים נעשית על ידי קיר אלכסוני בכניסה, החורג מקווי הבית הישרים ומגדיר זווית חדשה, המודגשת בזכות תקרה מונמכת ב- 30 ס"מ ושינוי בריצוף. הריצוף בחדר הדיור ובמטבח, העשוי גרניט פורצלן דמוי אבן בהירה, משתנה בזווית הנוצרת ללוחות עץ אורן כהים, המוליכים אל חדרי השינה וחדר המשפחה.
גמישות בתכנון העתידי היא אחד העקרונות החשובים של "אייר אדריכלים", ולכן לחדרי הילדות בקומת הקרקע יציאה פרטית לגינה, שתאפשר בעתיד כניסה נפרדת. חדר הרחצה ממוקם בין שני החדרים, והכניסה אליו מתאפשרת משניהם. סידור דומה קיים גם בקומה השנייה, שם חדר הרחצה להורים נמצא בין שני חדרי שינה, ואפשר להיכנס אליו הן מהגשר המחבר בין החדרים והן מחדר השינה להורים.
חדר הארונות בחדר ההורים מופרד בווילון, ומשום שפתיחת חלון בחדר זה היתה מפנה מבט אל יחידת השכנים, נפתח בו פתח אור עליון. בתכנון הבית נעשה שימוש בכמה גוני טיח, טקסטורות וחומרים (טיח דקוליין). צבע החמרה, האופייני לאדמת השרון, חוזר כחוט השני בעיצוב: ממעקה המדרגות החיצוניות, דרך ספסל ונישות בנויות בפאטיו, וכלה בנישות פנימיות ובתחתית הגשר שבפנים הבית.
רצפת הגשר מצדה השני עשויה יציקת בטון גסה וחשופת אגרגטים בין קורות פלדה אפורות. הגשר, על המדרגות ומעקה הברזל, הוא אלמנט נוסף שחוזר בין הפנים לחוץ, ודואג לקשר את חללי הבית לכלל יחידה אחת - לא רק בתוכו אלא גם בין משפחותיו. שהרי בל נשכח, זהו בסופו של דבר "דו".