הוא אחד מהמעצבים הישראלים הבולטים שפרצו את הגבולות בין המעצב לאמן, שלא לדבר על הגבולות בין ישראל לעולם הגדול, ועדיין פה בארץ, שמו של רון ארד נקשר בעיקר לאירועים טראומטיים בתודעה הציבורית. אולי זו הסיבה שבגללה היגר ללונדון. מהעיר האירופאית הוא מצליח בקלות לכבוש לעצמו נתח ושם דבר בטריטוריית העיצוב העולמית.
עוד אישים ותופעות בפרוייקט המיוחד של וואלה!: קונצנזוס ישראלי
ארד מעיד על עצמו שהוא "שונא ואוהב את תל אביב" בו זמנית, אולם לא מזמן חנך באוניברסיטת תל אביב פסל שמוקדש ליהודי אתיופיה ואף מתכנן לבנות בית מגורים בסגנון בינלאומי ברחוב הירקון שבעיר. הוא הוכתר על ידי העיתון הנחשב, "הראלד טריביון", כמלך הדיזיין ארט - עיצוב המיוצר בסדרות של פריטים בודדים ונרכש על ידי אספנים, אך מבחינתו "זה קשקוש כל הדיזיין ארט הזה". ארד גם שימש כאדריכל מוזיאון העיצוב בחולון, אך התרעם שלא התקיים מכרז מסודר עבור הפרויקט, המאפשר למעצבים נוספים להתחרות. בנוסף לכך, הוא משתתף בפרויקטים רבים בעולם, ביניהם שיתוף פעולה שנרקם לאחרונה עם המעצב הבריטי המבטיח, פול קוקסאדג', שעיצב רמקולים לאייפונים מתקליטי ויניל ישנים.
לא מעט אפים יתעקמו לנוכח הדואליות. ארד אומץ בחום כמעצב ישראלי וכמותג לאומי שנוכל להתגאות בו בשיחת סלון עם יפנים ואף קטף את מדליית העיצוב בלונדון, אך מצד שני הוא ימליץ לסטודנט לעיצוב לעזוב את ישראל, על מנת ללמוד בלונדון. הוא אף טוען כי יחוש אי נוחות אם יבחנו את עבודותיו בראי הישראליות, ולא כמוצרים שמתכתבים עם העולם. אף על פי כן עדיין מדובר באחד מהתוצרים המוצלחים ביותר שהנפיקה מדינת ישראל בתחום העיצוב ואם לחטוא באסקפיזם לרגע, זו גם אסוציאציה נעימה יותר לשם החייל המוכר.
הכי אהבנו: בקבוק הבושם שעיצב לקנזו, ספורט אלגנט.
הכי לא אהבנו: את הכובע, הוא חי בלונדון ומתעקש שלא לחבוש את מותג העל הבריטי, פיליפ טרייסי.