"החיסרון היחיד שיש, מבחינתי, במגורים בירושלים לעומת אטלנטה, הוא האור העז החודר מבחוץ וגורם לצבעי העבודות שלי לדהות", אומרת האמנית אנדי ארנוביץ', שעלתה לארץ עם בעלה וחמשת ילדיה לפני 12 שנה. "אבל חוץ מבעיית האור, שנפתרת בקלות על ידי וילונות, אין להשוות בכלל את ירושלים לארצות הברית. התאקלמנו במהירות ובקלות והחיים שלנו פה מצוינים".
רטוב לו: חדרי הרחצה של פיליפ סטאק
המפגש החגיגי עם ארנוביץ' החייכנית, בביתה הגדול בירושלים, מתנהל באנגלית מתובלת בעברית. בתוך האוסף הגדול של המון פריטים שנאספו עם השנים, בולט קיר התמונות הרחב שבקומת הביניים. על הקיר תמונות של בני המשפחה בתקופות שונות, וכולם שמחים. "זהו ה-WALL OF FAME של המשפחה", מסבירה ארנוביץ'. "אבל הילדים שלי, מפני שהם מצולמים פה בכל מיני תסרוקות מצחיקות שהיו אופנתיות לפני 15 שנה אולי, קוראים לו WALL OF SHAME".
המשרדים המעוצבים של יו-טיוב בלונדון
"כשהתחלנו לבנות ידעתי בדיוק מה אני רוצה", אומרת ארנוביץ'. "זה היה פשוט מאוד: בית שייראה כמו בית ירושלמי ישן ששופץ, כזה שאנשים נכנסים אליו ושואלים איפה החלק הישן ואיפה החלק החדש. לא רציתי לייבא שום דבר מאירופה או מארצות הברית, והיה חשוב לי שכל החומרים יהיו מקומיים. זו הייתה החלטה עקרונית וסגנונית". על תכנון הפנים היה אחראי האדריכל זאב פלם.
נצר למשפחת נגרים: הצצה לבית חמים בגליל
במשך שנים רבות עבדה ארנוביץ' כארט דירקטורית בחברת פרסום, וממסעותיה הרבים בעולם הביאה שפע של מזכרות. "כזאת אני", היא מודה בחיוך, "אגרנית ואספנית, אבל למזלי יש לי בית גדול ובעל סבלני. אבל יחד עם זה אם מישהו היה אומר לי שהבית שלנו נראה ממש כמו מוזיאון, הייתי נבהלת. ועונה לו: מה פתאום מוזיאון? הרי ילדים נסעו פה בסקייטבורד מהסלון למטבח ובחזרה. זו גם הסיבה שבחרתי ברצפה אבן ירושלמית, שנראית תמיד קצת מלוכלכת, כי בסופו של דבר זה בית, מקום שחיים וגדלים בו, ולא בית מלון".
עוד בתים מרהיבים ומיוחדים ששווה לכם לראות
לאינדקס וילונות; לאינדקס ריצוף וחיפוי
לפורטל העיצוב מבית מגזין בניין ודיור
