הסיפור של הבית האמור מתחיל אי שם בשנות השמונים, כשנבנה בכלל כמבנה שמשמש לשלוש יחידות דיור בנחלה במושב בשרון. עם השנים עבר המקום שינויים, והמשמעותי מכולם מוצג כאן כשהוחלט לחבר בין שתי יחידות וליצור מהן בית.
איך עשו את השינוי? ראשית, מעצבת הפנים לינור גבעולי החליטה לחלק את המבנה המאוחד לציבורי ופרטי, תוך המנעות ממסדרון כדי לנצל את השטח עד כמה שאפשר והחלק מאורך יותר של המבנה נבחר לשמש כחלל ציבורי פתוח והחלק המרובע כאיזור פרטי. באיזור הפרטי גם נותרה תקרת העץ המשופעת שהייתה בגג במקור ואוחדה עכשיו עם הגג השונה של היחידה השנייה.
את ההשראה לעיצוב הפנים לקחו המעצבת והדיירים מסגנון הרחוב הפריזאי ומשנות ה- 60 וברוח זו נבחרו חומרי גמר וגופי תאורה שמאפיינים רחוב פריזאי וריהוט בסגנון וינטג' של שנות השישים והשבעים, חלקם אף באמת במקור מתקופה זו ונרכשו בשוק הפשפשים וחודשו. באיזור הציבורי של הבית הוחלט לעשות שימוש בשינוי גובה המפלסים שהיה קיים כאן במקור וכך למעשה לחלק את הפונקציות השונות, יחד עם שינויים בתאורה, ריהוט וטקסטיל לכל איזור.
הקיר הארוך של הסלון חופה בלבנים ומוביל את מי שמסתובב בבית לכל אורכו ואת החלונות, שעקב חיבור הבתים, נותרו לא שווים בגובהם ובגודלם הוחלט להסתיר עם וילונות משני הצדדים. לצד קיר הלבנים נרכשו רהיטים במראה קליל יותר וכדי ליצור תחושת עומק גדולה יותר במטבח נבחר דווקא בו חיפוי קיר של זכוכית מודפסת עם צילום בית קפה פריזאי. דלפק הישיבה במטבח נעשה על ידי אמן בצורת רגל של מכונת תפירה ישנה ובתחתיתה גם שולבה אות באנגלית שמייצגת את שמות בעלי הבית.
את חדר ההורים הוחלט לתכנן כך שייצור תחושה של סוויטה במלון וחדר הילדים עוצב עבור שני ילדים קטנים. לשירותים ולמקלחת נבחר דווקא שטח קטן יחסית ובו מוקמו פריטים פרקטיים ונוחים לצד מראה גדולה ליצירת תחושת מרחב.
לאינדקס חדרי שינה; לאינדקס פרקטים
לפורטל העיצוב מבית מגזין בניין ודיור
